ממשיך ביצירתו הפיוטית. פרסם בארץ שירים רבים, שחוברו להם מנגינות ונפוצו בעם על ידי הקומפוזיטורים נחום נרדי, סנדו מרקו, ישראל פוקס, מיכרובסקי וד"ר ואלי. מקצתם נדפסו בקבצי השירים "ניגונים" של אברהם מינדלין ובקובץ "שיר מזמור לחייל". הוציא את הספר "לילדים טובים" ובו הרבה שירים עם תוינגינה. שיריו נתחבבו על הקהל וכמה מהם הושמעו ברדיו והוקלטו בשביל "קול ירושלים" ו"קול ישראל".
צאצאיו: וילי, שלמה דב.
אפרים סולץ
נולד בפתח-תקוה, י"ד אלול תרס"ד (1904), לאביו מאיר (מראשוני המתישבים בפ"ת) ולאמו איידלה בת אפרים גיסין (ראש משפחת גיסין בארץ, שעלה בשנת תרנ"ה).
למד בבית-הספר העממי בפ"ת ובביה"ס התיכוני למסחר בתל-אביב וגמר במחזורו הראשון.
נשא לאשה את רחל בת שלמה שדרוביצקי מפ"ת. היה חבר פעיל במשמרת הצעירה של הסתדרות "בני בנימין". ממיסדי המושבה הרצליה (שכונת בני בנימין) ומראשוני מתישביה. פעיל למען התפתחות המושבה ובכל מוסדותיה, סגן נשיא המועצה המקומית, חבר הועד החקלאי, הלואה וחסכון ומפעל המים.
פעיל בארגון השמירה והבטחון במקום.
צאצאיו: שלומית, מאיר.
הרב ד"ר ראובן פרבר
נולד באושווינצים (אושפיצין בפי היהודים), מערב גליציה, פולין, בשנת תרכ"ט (27.6.1869), לאביו הנגיד והחסיד ר' יהושע אשר זליג ולאמו חנה לבית ברונר מגזע הגאון המקובל ר' נתן נטע שפירא מקראקוב, בעל "מגלה עמוקות".
למד בחדרים ובישיבות חסידיות בלימאנוב ובווישניצה (אצל האדמו"ר הגאון ר' שלמה האלבר שטאם , בן ה"דברי חיים" מצאנז) שבגליציה המערבית, ובן 27 הוסמך לרבנות. השתלם שנתיים בהשכלה תיכונית בקראקוב וקיבל תעודת בגרות. למד באוניברסיטאות ברלין ושטראסבורג והוסמך לד"ר לפילוסופיה (פילולוגיה שמית).
נשא לאשה את שרה בת אברהם רוזנפלד מוינה. ב-1903 נבחר לרב ומורה-דת בוויטקוביץ (עיר מפעלי הפלדה הגדולים בשלזיה האוסטרית על גבול מוראביה). כשסופחה העיר ב-1912 למהריש-אוסטראו (בצ'כית מוראבסקה אוסטראבה) נתמנה לרב העדה החרדית ולמורה-דת בכל בתי-הספר התיכוניים בעיר המאוחדת, ובמשך כמה שנים ניהל את עניני הרבנות בקהלות הסמוכות אודרברג ונויטיטשן עד שנוסדו שם קהלות עצמאיות. הקים ושכלל מוסדות חסד ושרותים דתיים, שיפר את הוראות הדת והכניס בה רוח-חיים על ידי חינוך לאומי. יסד אגודות "המזרחי" בקהלתו ובקהלות אחרות במוראביה.
במלחמת-העולם הראשונה שרת כרב צבאי בווינה ובחזית הרוסית, הרבה לפעול לעזרת היהודים נפגעי המלחמה במזרח גליציה ובווהלין ולאות תודה והוקרה נבחר לאזרח כבוד בלודמיר (וולאדימיר וולינסק).
אחרי המלחמה חזר לכהונתו במוראבסקה אוסטראבה, המשיך בפעולתו ברבנות ובהוראת-הדת, השתתף בועדה מטעם מיניסטריון החינוך הצ'כוסלובקי לערוך מחדש את תכנית לימודי דת ישראל בבתי-הספר התיכוניים. יסד ב-1919 את הוצאת הספרים "העברי" בקהלתו, בה הופיעו ספרי הסברה ציוניים (מאת ז'אבוטינסקי, מכס ברוד, פליכס וולטש, רוברט וולטש, האנס כהן (ספרים בחכמת ישראל) מאת ד"ר פליכס קנטור, אברהם כהנא-אבר"ך), היסטוריה יהודית (דברי ימי קהלת לייפניק מאת הרב ד"ר פייבל הלל), ספרות יפה, חומר חינוכי, ספרי ילדים, לוח שנתי ועוד. בהוצאה זו יצא גם הסידור "עבודת ישראל" עם הערותיו בעברית, צ'כית וגרמנית, ונתאשר כספרלימוד רשמי מטעם מיניסטריון החינוך לשיעורי דת ישראל בבתי-הספר הציבוריים.