עלה לארץ בראשית תרפ"ו (סוף 1925) כחבר קיבוץ עליה א' וישב בבנימינה, זכרון-יעקב, פתח-תקוה, הרצליה ובני-ברק, ב-1927 הוזמן לעבוד במערכת "דבר".
נשא לאשה את גוסטה בת ר' משה פרנס , מראשונות העליה השלישית.
ב-1928 יצא לשנה לעבוד ב"החלוץ" בגרמניה (בקיבוץ "חרות" ליד האמלן), חזר לירושלים. ב-1930 היה מורה לפועלים במחנה רוטנברג בנהרים ואח"כ בקיבוץ הרוסי-לטבי בקרית שמואל ליל טבריה, וחזר לירושלים. ב-1933 הוזמן שוב לעבוד במערכת "דבר" והשתקע בתל-אביב. ערך מדורים שונים ובעיקר, במשך שש שנים, את המוסף השבועי לספרות, ועם גידול העליה מגרמניה ערך במשך כמה שנים, מראשיתו, את העתון היומי המנוקד "הגה" בסגנון קל ובתרגום המלים הקשות לגרמנית - כתרגיל לעולים החדשים לעבור מקריאת עתון לועזי לעברי. בשנים האחרונות עסק בעריכת הספרים בהוצאת "עם עובד". כתב הרבה מאמרים, רשימות, מחקרים, דברי פולמוס ובקורת, בעיקר ב"דבר", וכן בשבועונים, ירחונים, קבצים וכו' (השתתף ב-71 עתונים וכתבי-עת) וחתם בשמו ובכינויים, שמספרם עלה ל-63.
ספריו: צלילים (שירים, פשמישל, תרפ"א), צרור מכתבים של חלוץ לאבא-אמא (אידית, לבוב תרפ"ו). משירי לי-טי-פה (עברית, ורשה תר"ץ), האמת בדבר היבסקציה ובירו-ביג'אן (אידית, וארשה - בואינוסאיירס, 1936; בגרמנית בפראג), ממחוז הילדות (ת"א, תרצ"ח), באלכסון (סיפורים, ת"א, תש"ב), גורל והכרעה (משנתו של שלמה שילר, ירושלים, תש"ג), ממעגל הנעורים (ת"א, תש"ו), אחרית השעשועים (ת"א, תש"ו), מעשים שהיו כך היו (ת"א, תש"ז), המנגן המופלא (חיי מיכאל יוסף גוויקוב וסביביהם. עסק בעריכת במה ספרים וקבצים, ביניהם: זמר עם, לוח החייל העברי תש"ב, יד לקהלת סטאניסלוב, ועוד. כתב הקדמות לכמה ספרים, ביניהם : מסות לראובן פאהן, בגולה ובמולדת לאשר כורך ועוד. תרגם הרבה ספרים, ביניהם: "פרדוכסים" למכס נורדאו , "מדינת היהודים" ואגרות להרצל, כתבי אברהם (אדולף) שטאנד, "זכרונות של יקה" לסאמי גרונימן, "בטרם מבול" ו"גלילי הכבול" למכס ברוד, "כתבים פדגוגיים" ליאנוש קורצ'אק, הנריק גולדשמידט . כרך כתבים של דב ברוכוב , ערך ותרגם מבחר כתבים של משה קלווארי, הוציא כתבי הסופר והעסקן הציוני הנשכח צבי ביקלס-שפיצר . עוסק בפולקלור ואתנוגרפיה, השתתף בעריכת המהדורה החדשה של הקובץ "רשומות", אסף חידודים ואניקדוטות של הדורות האחרונים ועומר להוציאם בכרך "קערת צימוקים".
בניו: יצחק עזרא, יוסף.
גצל קרסל
נולד בזבלוטוב (גליציה המזרחית) בט"ז בסיון תרע"א (12.6.1911), לאביו ר' יחיאל מיכל ולאמופייגה בת אברהם ווייס. בימי מלחמת העולם הראשונה נפטר אביו (תרע"ו), ואמו יחד עם כל ילדיה נאלצו לעזוב את העיירה בשל היותה בתוך החזית - עברו לאחד מכפרי בוהמיה, שם עשו כל ימי מלחמת העולם הראשונה. עם שוב המשפחה לעיירה היה ביתם מרכז לעברית ותנועות הנוער החלוציות. אחותו - החלוצה הראשונה שעלתה לארץ ישראל מאותה עיר (עתה אסתר אשת אלחנן בלוישטיין בכפר הס) ואחיו הבכור, אברהם - מראשי התנועה הציונות וממייסדי החנוך העברי בעיר (עתה חבר מושב כפר הם. שיכל את בנו יחידו יחיאל מיכל בקרב על הכפר יום לפני הכרזת העצמאות ביום ד' באייר תש"ח - 13.5.48).
ראשית למודיו וחינוכו קיבל מפי אחיו ואח"כ בחדרים ואצל מלמדי-גמרא מובהקים. שקוע כבר בילדותו בקריאת ספרות עברית שנמצאה לו בשפע בספריתו העשירה של אחיו, בעיירה ובסביבותיה. בגיל צעיר ביותר נכנס לעול פרנסה וסייע בעסק החנות של הבית ואף ניהל אותו מגיל ארבעה עשר עד לעליתו ארצה ופעיל תוך עיסוק זה בהרבצת ידיעת ספרותנו וקורותינו בין בני הנוער, תנועות הנוער והמבוגרים. בין השאר נהל את הספריה הציונית ועסק ברוב שקידה בהפצת הספר העברי וידיעתו בקרב בני הנוער.
בסיון תר"ץ עלה לארץ ישראל ונכנס בה לעבודה חקלאית בכפר גנים הסמוכה לפתח תקוה. בניגוד לכל ההשערות והנבואות הקודמות שאין הוא מסוגל לעבודה חקלאית, נודע לאחר זמן קצר כאחד הפועלים הטובים ולאחר שהתמחה בכל עבודות הפרדס נעשה לאחר שנתים כמנהל ומדריך עבודה לעולים חלוצים וללמד למאות פועלים את עבודות הפרדס. עד שנת 1938 המשיך בעבודה חקלאית. באותה שנה נאלץ לעזוב את העבודה בשל המצב הקשה בפרדסנות.
התחיל לכתוב במוקדם עוד בהיותו בחוץ לארץ. ראשית דבריו נדפסו בשבועון "גלים" שיצא בוילנה. לאחר רשימות קצרות ב"דבר" הדפיס במוסף הספרותי ביוני 1936 את מאמרו הראשון על יום טוב ליפמן