צונץ. בעידודם של דב שטוק וב. כצנלסון המשיך בכתיבתו ומאז פירסם ב"דבר" בקביעיות מאות מאמרים בנושאים היסטוריים. בסיועו של ב. כצנלסון עבר בשנת 1938 לירושלים ועסק שם בעבודות ספרותיות. בשנת 1943 עבר לתל אביב ועבד כשנתים בארכיון העבודה. לאחר כך עבר ל""דבר" ול"עם עובד" וערך את המדור הביבליוגרפי ב"דבר" עד להתגייסותו ב1948. בשרותו בצבא ערך את הפירסומים של מחלקת ההשכלה שבמחלקת התרבות של הצבא (בין השאר את לוח החייל לשנת תש''ט).
השתתף כמעט בכל העתונות הספרותית בארץ ישראל במחקרים ומאמרים בתולדות הציונות, תולדות הספרות והעתונות העברית במאה הי"ט (עורך את מדור העתונות העברית באנציקלופדיה העברית הגדולה) ובביבליוגרפיה. מאמריו פזורים ב"דבר", "הפועל הצעיר", "מאזנים", "גליונות", "גזית", "קרית ספר", "ציון" ועוד וכך בקבצים "ספר עלית הנוער", "העליה השניה", "ספר השנה של העתונאים", "במה", "אחדות העבודה" ועוד.
ספריו שיצאו עד שלהי שנת 1948 הם: "מרעי החברה בעברית". ביבליוגרפיה (תרצ"ט), "עברית במערב" (תש"א), מבחר מאמריו של דוד גורדון עם מבוא מקיף (תש"ב), מבחר כתביהם של ר' יהודה אלקלעי ור' צבי הירש קלישר (תש"ג), ציונים ביבליוגרפיים לתולדות הציונות (תש"ב-תש"ג. נספחו לספרו של יצחק גרינבוים "התנועה הציונית בהתפתחותה"), "הלבנון" וה"חבצלת" (תש"ג), "ראשית צעדי הרצל באספקלריה של העתונות העברית בגולה" (תש"ג), "ארץ ישראל ותולדותיה" (תש"ג), "מהופעת רומה וירושלים עד מותו של הרצל" (תש"ד), "המוסדות המשקיים של ההסתדרות. ביבליוגרפיה (תש"ו), "קורות העתים" לר' מנחם מנדל מקמניץ עם מבוא מקיף והערות (תש"ו), מבחר כתביו של ר' יחיאל מיכל פינס בצרוף מבוא והערות (תש"ו), "ספרות ההסתדרות" (תש"ו), "מבזל עד בזל" - תולדות כ"א קונגרסים ציוניים (תש"ז). תורגם לאידיש, בולגרית, הונגרית ועוד), "משה הם ובני דורו" (תש"ז), "מדעי החברה''. ביבליוגרפיה (תש"ח), בראש הספר מבוא-הערכה מקיף מאת דב שטוק.
בכתובים מצויים בידו ארבעה חיבורים (על "יהודה וירושלים", "זעלבסטעמאנציפאציאן", חלק ראשון מספר גדול על "תולדות הפרודוקטיביזציה של הישוב העברי בארץ ישראל" וביבליוגרפיה מכל שנכתב בעברית מראשית הימים עד ימינו עתה בעניני ידיעת ארץ ישראל ותולדותיה). כן כתב מבואות ל"מחקרי ארץ" של שלמה לויזון (תש"ה) ולספר "הפודה והמציל' לשלמה כהן (תש"ז) וערך יחד עם מאיר הגיש את הקובץ על עיר מולדתו זבלוטוב (תשיט). עוסק עתה בחיבור מונוגרפיה מקפת על תולדות הקרן הקיימת לישראל, מראשיתה עד ימינו ובהמשך חיבורו "ארץ ישראל ותולדותיה".
ש. בן-ציון (שמחה אלתר גוטמן)
נולד בטלנשטי, ליד אורהיוב, פלך בסראביה, רוסיה, י"ג כסלו תרל"א (1870), לאביו חיים (סוחר ביינות) ולאמו מינצה . למד בחדרים, אצל מלמדים פרטיים ובבית המדרש. בגיל צעיר מאד נתעוררה נטיתו לכתיבה, ואחרי שפרסם ב"אידישער ביבליאטעק" של י. ל. פרץ בתרמ"ט ציור קטן באידית בשם "מיין חבר" (חברי), מצא את דרכו אל הספרות העברית והמשיך לפרסם ספורים וציורים ב"המליץ", ב"הצפירה" וב"לוח אחיאסף" ונודע כסופר עברי מובהק.
נשא לאשה את רבקה בת עוזר ברלין (נפטרה בטבריה, י"ד שבט תר"ע, ובזיווג שני נשא את ד"ר בת שבע יונס , מהרופאות הראשונות ביפו ותל-אביב, ראה בכרך זה עמוד 1146).
התחיל לעסוק במסחר ואח"כ מצא את דרכו בהוראה העברית והיה מהראשונים לשימוש בשיטה החדשה "עברית בעברית". בעבודתו נתקל בספרי-מקרא לילדים (כרסטומטיות), שתכנם מתורגם מחומר שצמח על קרקע נכרי ועל פי רוב גם חסר טעם כשלעצמו, ובכן חיבר בשביל תלמידיו שירים, ספורים, אגדות ומשחקים שונים, ואת החומר הזה הכניס לאחר זמן לספרים שחיבר ופירסם בשביל בתי-הספר העבריים בגולה ובארץ.
ב-1898 פרסם את ספורו הראשון בעברית "החוש הששי" ב"השילוח" שבעריכת "אחד העם".
ב-1899 הוזמן להורות ב"חדר מתוקן" של חברת "החנוך" באודיסה, בו הורו אז גם ביאליק ורבניצקי, וכך הגיע לחוג הסופרים הגדולים שהיו מרוכזים אז באודיסה, הושפע מהם והשפיע עליהם. התקרב לאחד העם ופרסם ב"השלוח", שיצא אז בעריכתו, כמה מיצירותיו הספרותיות המשובחות ("נפש רצוצה" ועוד).
השתתף עם ביאליק ורבניצקי ביסוד הוצאת-הספרים "מוריה", ערך בה את המחלקה "לבני הנעורים" והשתתף עמהם בחיבור "ספורי המקרא", שהונהג בבתיהספר החדישים במקום החומש במקורו.
יזם ביחד עם אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ את הוצאת "אשכולות" להדפסת חוברות לילדים.