הזמן נצטרף כינויו לשמו ומאז נקרא "דוד בלוךבלומנפלד (ראה את הערך שלו בכרך זה).
המשיכה עם בעלה בפעילות במפלגה ושוב נאסרה ב-1906 (ביחד עם אחיה) וב-1908; ופעם ישבה היא בכלא אחד בקילץ ובעלה בכלא אחר בוארשה כאסירים פוליטיים, באשמת פעולה מהפכנית.
יצאה עם בעלה לוינה ולמדה שנתיים (1909--10 ) רפואה באוניברסיטה הוינאית. ב-1912 עלה בעלה ארצה והיא המשיכה את לימודיה באוניברסיטאות פאריס ורואן.
בראשית מלחמת-העולם הראשונה חזרה ארצה, אך פקידי השלטון הטורקי לא נתנוה לעלות על החוף, אף כי בעלה כבר קיבל את הנתינות הטורקית וכך נעשתה גם היא נתינת טורקיה. היא הוכרחה איפוא להמשיך במסעה עד אלכסנדריה ושם הצטרפה לקהל הגולים והמגורשים מארץ ישראל. באלכסנדריה נמצאו בתחילת הגרוש מא"י כ-4400 גולים (תרע"ה), שמהם כ-1200 איש היו נתמכים ע"י הועד למען הגולים באלכסנדריה שהיו"ר שלה היה ק. אגיון, והיא היתה חברת הועד.
התמסרה בכל מרצה לעזרת הגולים ונבחרה לכל הועדות שעסקו בענפי עבודת העזרה. היתה פעילה וחברה בועדת נשים פטרונות שהיו"ר שלה היתה הגב' די-רפי.
יסדה ארבעה קואופרטיבים: לנגרות, לסנדלרות, לחייטות ולתפירה, השתדלה להשיג עבודה לפועלים ולהשיג עזרה לגולים הרוצים לצאת מאלכסנדריה ולהסתדר בפנים הארץ או לצאת לארצות אחרות.
ב-1917 יצאה לצרפת והשתלמה ברפואה במונפליה ובפאריס וב-1922 חזרה לארץ.
התמסרה בעיקר לפעילות סוציאלית בממדים גדולים והשקיעה הרבה יזמה ומרץ ביסודם ובניהולם של האגודה לעזרת חולים כרוניים ומבריאים בת"א, ביתהבראה "החלמה" ברמת-גן ובית החולים ליולדות מחוסרות אמצעים שיוקם בקרוב בהרצליה.
אהרן ראובני (שימשלביץ')
נולד בפולטאבה, אוקראינה, י"א אב תרמ"ו (1886), לאביו צבי שמשי שימשלביץ (ראה כרך ב' עמוד 639 ) ולאמו עטרה (קריינה) בת ר' ישראל ליב קופלביץ, ונכדת הרב ר' מאיר הלוי-אפשטיין מוילנה.
אחיו, יצחק בן-צבי , ראש הועד הלאומי בתקופה שלפני יסוד מדינת ישראל ובראשית קיומה (ראה כרך א' עמוד 166).
קיבל חינוך מסורתי וכללי ובגיל צעיר הצטרף לתנועת "פועלי ציון" והיה מפעיליה. ב-1904 יצא לאמריקה וב-1906 חזר לפולטאבה. באותה שנה נאסר על ידי המשטרה הצארית יחד עם אביו ומשפחתו, הואשם בהחזקת נשק שלא כחוק (השתתפות בהגנה העצמית היהודית נגד הפרעות ביהודים שארגנה הממשלה הצארית), לפי פסק-דין הוגלה ב-1908 לסיביר, ברח משם ב-1909, ואחרי מסע מלא תלאות והרפתקאות דרך המזרח הרחוק הגיע לארץ ב-1910 ונכנס לעבודה בעתון "אחדות" של פועלי ציון (בחתימת נ. וגמן), וביתר עתוני המפלגה.
ב-1916 נשא לאשה את אסתר שרה (סופי) בת ד"ר אהרן ירמנס (ראה בכרך זה, עמוד 1287).
אחרי הפוגרום הראשון שערכו האנגלים על יהודי ירושלים ב-1920, על ידי הסתת הערבים ותמיכה בהם בנשק ובדיכוי ההגנה היהודית, השתתף כנציג צבור הפועלים במשלחת של ועד העיר ליהודי ירושלים (יחד עם הרב יעקב מאיר ודוד ילין), שנסעה ללונ דון לשם הבעת רצון יהודי ירושלים בדבר סידור מעמדה המדיני של העיר והארץ.
בשנות 1924/28 היה פקיד במשרד הירושלמי של הועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית והמשיך בעבודה ספרותית ועתונאית.
ב-1929 עזב את המפלגה. החל לכתוב בשבועון "בוסתנאי" של התאחדות האכרים ובעתון היומי "דארהיום" ואח"כ ב"הבוקר" (היה בו עורך לילה בראשית קיומו). פרסם שיטה סוציולוגית לתיקונים סוציאליים בלי סוציאליזם.
משתתף קבוע בשבועון "העולם" (בחתימת א. ה.) את יצירותיו הראשונות כתב באידית: "בביתהמשוגעים" ו"על יד הקיר" (מחיי השומרים העברים בארץ ; שניהם יצאו ב-1914), "הרים ומדבריות" (שירים, 1915), "כוחות" (1919), ואחר כך עבר לכתיבה בעברית בסגנון חי ונקי. בין יצירותיו בעברית: הטרילוגיה הריאליסטית מהחיים בארץ בשנות מלחמתהעולם הראשונה - "בראשית המבוכה" (1920 ומהדורה שניה ב-1933), "האניות האחרונות" (1923), "שמות" (1929), "על ירדן יריחו" (1927), "ספורים" (1928), "עצבון" (מחיי הגולה הציונית ברוסיה הסוביטית, 1930). כתב כשני תריסרי ספורים, שירים, ספרי מחקר, בקורת ועיון: "שם, חם ויפת" (נסיון לזהות את