העמים הנזכרים במקרא לפי השואה עם מקורות קדומים במצרית, כנענית, אשורית וכו' - יצא ב-1932), "דימוקרטיה וטוטליטריות" (1940), "ספרות והווי" (רשימות בקורת, 1940), "ג. נהרו וה. ג. ולס" (1945), "דור דור" (1946).
בפובליציסטיקה ובבקורת מצטיין הוא באומץ להביע את האמת שבלבבו בלי משוא פנים לגדלות מוסכמת, בחריפות עוקצנית ובשיפוט מקורי.
תרגם לעברית עשרות ספרים מרוסית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. ביניהם: "אבא גוריו" לבאלזאק, "גונגל" ו"נפט" לאפטון סינקליר, "האם" לפרל בוק, "טבע העולם הגשמי" לאדינגטון, "ראשי הזרמים בספרות המאה הי"ט" לגיאורג ברנדס, ועוד.
ממשיך בעבודה עתונאית וספרותית (כתיבה, עריכה ותרגום).
יהושע זאב ברטונוב
נולד בוילנה, י"ב ניסן תרל"ט (1879) לאביו דב יהודה בן תנחום בירטון (כורך ספרים בוילנה) ולאמו פרומה (כורכת ספרים גם היא), בת החזן יהושע-זאב זאקון בוילנה.
בשנות ילדותו הראשונות, עד גיל שמונה, למד ב"חדר" ואח"כ ב"תלמוד תורה" המפורסם בוילנה (הלימודים ברוסית). נהג ללכת לשמוע "מגידים". ואת לבו לקחו הניגונים שלהם. בבית היה מנסה לחזור עליהם בהביאו את שומעיו לידי דמעות. בתלמוד תורה, שהצטיין במוריו הטובים, הכירו בכשרונו שני מורים, זאראצקי (משחק מקצועי למחצה ובעל דיקציה נאה) ואקים ריביסמן (אחיו של סופר רוסי ומחנך ידוע), והם שנתנו לו את ההזדמנויות הראשונות להצטיין באמנותו. זמן קצר למד בבית-ספר למלאכה, ואח"כ התחיל להתכונן להיות מורה. התפרנס משיעורים פרטיים ומעבודה כלבלר ופקיד וכו'. שימש גם מורה בבתי-אמידים. בשיעוריו הפרטיים נהג לאסף את תלמידיו, מושיבם בחצי-עיגול ומשחק לפניהם מתוך דיוק של תנועה וקול.
הנטיה לבמה היתה נחלתם המשותפת של שני האחים בירטון . אחיו, חיים שלמה בירטון ז"ל (שחקן מוכשר , שמת בדמי ימיו, ב-1913), הקדים להיות משחק ממנו (בתיאטרון העירוני בוילנה) ועזר לו בצעדיו הראשונים לקראת התיאטרון. בן עשרים עמד בראשונה על במה ממש, אמנם כחובב (בתפקיד "הדוב" מאת צ'בוב). משחק פרופסיונלי נעשה בשנת 1902/3. אז התחיל למלא תפקידים שונים בלהקה של מרקובסקי בתיאטרון הוילנאי של סמאז'יניויף (הופעתו הראשונה אתם בתפקיד שפיגלברג ב"שודדים" של שילר). ב'1903 קיבל הזמנה ללהקה של אופיריטה רוסית, שם הופיע אפילו כפזמונאי. אחרי זה נספח ללהקה נודדת. מינסק היתה העיר הראשונה בסיבוב. כשנה היה נודד כך ועובר מעיר לעיר ומלהקה ללהקה. בשנת 1905 התחילה העבודה המקצועית הקבועה שלו בתיאטרון העירוני בוילנה. אחרי-זה הוא חוזר ויוצא עם להקות שונות בסיבובים לערי-השדה ושמו מתפרסם בין אגודות המשחקים ובתיאטרונים של ערי השדה והבירות.
במשך שבע שנים שיחק אך ורק בשפה הרוסית, במחזות קלאסיים ומודארניים. מילא תפקידים כגון יאגו (אוטילו, מאת שקספיר), הליצן (ליר המלך), פו לוניוס (המלט), שד-היער (הפעמון השקוע מאת האופטי מן), ארקשקה (היער מאת אוסטרובסקי), דה סילוה ורבי עקיבא (אוריאל אקוסטה מאת גוצקוב), ורבים אחרים. באותו פרק-זמן יסד גם בערים שונות כמה אגודותחובבים וסטודיות לתיאטרון היהודי. בין תלמידיו נמנים חברי "הלהקה הוילנאית" עלמית ואזרה, וכן גריגורי כמארה מהתיאטרון האמנותי המוסקבאי.
בשנת 1911, בהיותו בטיפליס, חל מפנה בחייו הבמתיים. צריך היה להיפרד מעל להקתו שהוזמנה לשחק במקום שם לא היה ליהודים זכות-מושב והציעה לו להתנצר... אז עבר זמנית אל הבמה היהודית. נעשה רג'יסור ושחקן בתיאטרון האידי בטיפליס. שב הכיר את חברתו בחיים, רעיתו מרים בת יוסף (מריה אוסיפובנה) קלאצ'קין מאורשה, שחקנית בתיאטרון ההוא. מכאן המשיך לשחק רוסית ואידיש לסירוגין, הוא ורעיתו. באותה שנה הגיעו לאודיסה והצטרפו ללהקתו הנודדת של השחקן הרוסי הנודע אורלניאב . בהצגת "החטא וענשו" שיחק אורלניאב את רסקולויקוב, יהושע ברטונוב - את השיכור מרמלדוב ואת החוקר-דין פורפירי, ומרים ברטונוב - את סוניה.
ב-1912 התגלגל לביאליסטוק. שם הכיר את נחום צמח (מייסד "הבימה" בעתיד) שעסק בהוראה עברית וחלם את חלום התיאטרון העברי. ברטונוב חזר אז אחרי מורה טוב שילמדו עברית חיה והציע לצמח חילופי-גומלין: שיעור בעברית בשכר שיעור באמנותהתיאטרון. שניהם באו ע"י כך לטפל ביצירת סטודיה עברית וקשרו זאת ברעיון להציג הצגה עברית בזמן הקונגרס הציוני ה-11 בוינה. ברטונוב היה במאי ההצגה הזאת, של "הבימה" הראשונה ("הנודד הנצחי", מאת