ידו בכפפה ואמר לו בגרמנית: "שלום, למעט בשירה ולהרבות ברחיצת העינים, בסבון, במגבת, לניקיון, שלום !" והושיט לו שוב את ידו, צוה להפנות את המרכבה חזרה ולא ירד ולא נכנס לבית הועד ואחרי ימים אחדים שלח למורה שי בסך שש לירות.
בתרפ"ח הועבר לצפת ולימד 18 שנה בבית הספר הכללי לבנות ואח"כ בביה"ס המשותף לבנים ולבנות של המזרחי. בצפת הנהיג וערך מסיבות, "עונג שבת" להרצאות ולשירה בצבור "בבית בוסל", ובשנים האחרונות היה יו"ר ועד סניף מורי הגליל העליון.
בתש"ו יצא לפנסיה ובתש"ח התפטר מכהונתו כיו"ר ועד סניף המורים.
נרשם מטעם מורי הגליל העליון ומוקיריו בצפת בספר הזהב של הקהק"ל.
צאצאיו: יהושע (ממתנדבי הגדוד העברי בתרע"ח ובצבא הגנה לישראל בתש"ח), עמישלום , (בוגר בית הספר החקלאי מקוה ישראל, גמר בהצטיינות, היה פועל ונוטר במקוה ישראל. שלש שנים נוטר במשטרת צפת, ארבע שנים המזכיר הכללי של לשכת הקהק"ל לגליל העליון; בן 32 נפל על משמרתו לפני מצודת צפת בהגנו על העיר בפסח תש"ח), מלכה אשת מיכאל שינקר (פרדס-חנה), שושנה אשת משה גדעוני (תל-אביב).
ד"ר אריה לויט
נולד במוסניק, מחוז וילנה, ליטא, בשנת תרס"א (7.8.1901), לאביו מאיר אליהו, (ת"ח וסוחר, עלה ארצה בתרצ"ה, היה מתושבי נוה-שאנן בחיפה ושם נפטר בכ' חשון תרצ"ט), ולאמו גרוניה בת צדוק זילבר ממשפחת ישראל סלנטר , יוצר שיטת המוסר בליטא. למד בחדרים ובגימנסיה רוסית בוילנה. הצטרף לתנועת "צעירי ציון", ובתקופת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם הראשונה השתתף בפעולה הכלכלית הקואופרטיבית בוילנה ובסביבה וביצירת רשת הקואופרטיבים "בפרייאונג" מיסודה של התנועה. נבחר כנציגה לועד הקהלה הדמוקרטי הראשון ולנשיאותו והשתתף בפעולותיה לשעת-חירום בתקופת השתוללות הכיבוש הפולני ומאסר מנהיגים יהודים. כן השתתף בקבלת פני משלחת האינטרנציונל הסוציאליסטי ובהדרכתה בעת ביקורה בוילנה. נבחר כציר לועידה העולמית של "הפועל הצעיר" ו"צעירי ציון" בפראג, אך מחמת שיבושי הדרכים לא יכול להגיע שמה. נבחר גם לועידת לונדון 1920 של ההסתדרות הציונית.
ב-1920 עבר לברלין ולמד בביה"ס הגבוה לרופאים וטרינרים. המשיך בפעילותו במרכז "הפועל הצעיר", ובעת הפילוג בתנועת "צעירי ציון" הצטרף לאגף צ. ס., השתתף ביסוד הסניף הברליני ונבחר ליו"ר בו. השתתף ביסוד אגודת הסטודנטים היהודים ממזרח אירופה והיה יו"ר הועד המרכזי. פעל גם במרכז הברליני של ועד הסיוע העולמי היהודי לעזרת יהודי מזרח אירופה ובאיגוד יהודי רוסיה. השתתף במאמריו בעתונים "אונזער עתיד" הוילנאי ו"דער מזרח איד'' הברליני. היה ציר וחבר הנשיאות בקונגרס העולמי של הסטודנטים היהודים שהתכנס ב-1924 באנטוורפן ובו נוצר הארגון העולמי של הסטודנטים היהודיים, שמרכזו היה בוינה.
אחרי גמרו את לימודיו ב-1924 ואחרי שהוסמך ב-1925 לד"ר רופא-וטרינר עלה לארץ בסוף 1926 ונתקבל לרופא ממשלתי ועירוני בעכו ולמפקח וטרינרי אחראי בתחנה לגידול בהמות שבחוה הממשלתית ליד עכו. בראשית 1929 הועבר לתפקיד רופא-וטרינרי ממשלתי לבית-שאן והנפה, ובכללה הנקודות העבריות בגוש חרוד. בקיץ של אותה שנה הועבר לתפקיד דומה בחברון. היה עד ראיה לטבח שערכו הערבים ביהודים ויחד עם הד"ר כיתאין ואלקנה הגיש עזרה ראשונה לפצועים בבתי-החולים. הגיע אחרון לירושלים אחרי צאת שרידי היהודים מחברון. מסר להנהלה הציונית את החומר על המהומות ועל פעילותו של השייך טאליב מארקה בהסתה לרציחות, ועל סמך חומר זה השיג התובע הכללי לשייך המסית פסק-דין לעשר שנות מאסר. המשיך בשרותו הרפואית בירושלים ובצפת עד 1930.
אחרי מאורעות תרפ"ט הוכרחה עירית תל-אביב לנהל מלחמה קשה וממושכת עם ממשלת המנדט, וביחוד עם מחלקת הבריאות שלה, שראשה, הקולונל ג'ורג' ו. הרון, התעקש לא להרשות לעיר העברית הקמת בית-מטבחיים נפרד לשם השתחררות מהתלות בבית-המטבחיים של יפו הפרועה והפורעת. אחרי שתושבי תל-אביב שבתו במשך שבועיים מאכילת בשר ואף הקופה הממשלתית החלה להרגיש בהתעמטות ההכנסה ממס-הבשר של היהודים, הוכרחה הממשלה להסתלק מסירובה העיקש והרשתה את הקמת בית-המטבחים העירוני לתל-אביב. אז נתמנה הד"ר לויט, ב-1931, לרופא וטרינרי למנהל בית המטבחים בתל-אביב.
ב-1938 סייר בארצות הברית לשם השתלמות ולימוד הסדרים והשכלולים בבתי-המטבחיים.