שנת 1911. משם עברו לברלין, והיא שהיתה עוזרה המדעית-ספרותית של בעלה גם קודם לכן, התמסרה להלן אך ורק לתפקיד זה, שנעשה מאז ראשית וראשונה עבודת תירגום. את אוספי אגדת ישראל, אשר בעלה ליקט וערך אותם מתוך המקורות כמו שהם בצורת כתב-יד, - היא שתירגמה אותם לגרמנית, בה הופיעו בראשונה. בעיקר הם שני אוספים מקיפים: א) "אגדות היהודים" (מדרשים למקרא בחמשה כרכים, שהופיעו משנת 1912 ואילך ; ב) "באר יהודה" (ספורי מעשיות וספורי עם מימי הביניים והזמן החדש בשישה כרכים, שהופיעו משנת 1916 ואילך). חוץ משני האוספים האלה תירגמה עוד, בחלקם בחיי בעלה ובחלקם אחרי מותו, בעשרה ספרים שלו, ספרי כינוס ומבחר יצירתו, שמילאו ביחד תפקיד חשוב בחינוכו היהודי של הדור האחרון של יהודי גרמניה אשר לפני ימי הגזירה.
בשנת 1921 נתאלמנה מבעלה. במשך 15 שנה, עד לעלייתה לארץ, היתה הדואגת הראשית לגאולת נחלתו הספרותית והמדעית. השלימה את שני ספרי הכינוס הנזכרים. הוציאה את ספרו הראשון במחקרי המקרא "סיני וגרזים" (תירגום לקוטי הפרשנות העברית, שבספר לגרמנית). בשנות היטלר הראשונות לקחה חבל בחיבור ספרי-אגדות לפעוטים ולתלמידים וערכה מהדורות חדשות של קובצי-האגדה של בעלה. גם תירגמה בראשונה מספוריו העבריים (עוד בימי חייו תירגמה מבחר סיפוריו שבאידיש). אף התרגום של מבחר ספורי מי"ב לרוסית (הוצאו לאור על-ידי שלמה זלצמן בברלין, 1923) הוא ברובו מעשה-ידיה. לגרמנית תירגמה מרוסית את הסיפור של טולסטוי וקוסטומאריב : "לאחר ארבעים שנה".
בקיץ 1936 עברה עם בנה לארץ-ישראל. נסיעתה הראשונה לשם - ביקור אצל אמה -- היתה ב-1935. העבירה אתה את ספרית בעלה ואת כתבי-ידיו. את הספריה נדבה לעירית תל-אביב, שפתחה אותה בשנת 1947 כ"בית מיכה יוסף". בארץ עברה לכתיבה עברית (לרוב תרגומים, בקשר עם הכנת הוצאתו המלאה של עזבון בעלה).
בנה היחיד: עמנואל בן-גוריון (ספרן "בית מיכה יוסף" וסופר).
שמעון סאמט
נולד בז'ולקיב (עיר בה חי ויצר ר' נחמן קרוכמל) שבגליציה המזרחית (כיום: רוסיה הסובייטית) ב-13 במארס 1904 לאביו ר' יעקב-יוסף סאמעט. (יהודי משכיל, בחור ישיבה שבעודו צעיר וחובש ספסל הרבי מבלז התקרב אל הציונות והפך במרוצת שנים לציוני נלהב ולנבחר ציוני במוסדות שונים) ולאמו לאה לבית שפריצר (שניהם עלו לארץ ישראל לאחר שהעלו הנה את שני הבנים והבת).
התחנך בימי ילדותו ברוח המסורת הישראלית ובהגיעו לגיל החינוך החילוני הוכנס לבית ספר ששפת ההוראה העיקרית היתה פולנית בצד גרמנית, אחר כך לבית-ספר גבוה. למרות הרוח הפולנית הזרה ליהדות ששררה בכתלי חינוך אלה נמנה משחר ימיו על תנועת הנוער הציוני כפעיל בשורות "השומר הצעיר" ו"החלוץ". עם עברו הכשרה שימש מחנך ומדריך נוער יהודי מתבולל לתפיסה ונאמנות ציונית.
מ-1920 -1922 הכשיר את עצמו בחוות חקלאיות לקראת העליה לא"י. ואחר כך הוזמן להיות מחנך נוער בזלוצ'וב, משם עבר להכשרה עצמית בפלוגות עבודה חלוצית בלבוב, העיר הראשית של גליציה.
בימי נעוריו השתתף בעתונות הנוער ואף שימש עורך של הוצאת עלוני תלמידים. מזמן לזמן פרסם תאורים ריפורטאז'יים וסקירות חינוכיות בעתוני נוער.
בשנת 1926 עלה לארץ ישראל ואחר תקופה מסויימת של חברות בקבוץ ה"הכשרה" שבפתח-תקוה (יחד עם מאיר גרבובסקי - כיום מראשי - מפא"י) עבר לעבודה - אותה בחר כמקצוע - בעתונות. נתקבל לעבודת הריפורטאז'ה בעתון "דבר" ומשם עבר לעבוד במערכת "הארץ" כחבר המערכת משנת 1931 ועד היום הזה ללא הפסק.
במרוצת השנים ביקר פעמים רבות בשליחויות עתונאיות ב-15 ארצות. עליהן, הנעשה בהן ועל מסעותיו בכלל פרסם מאות כתבות וסקירות על דפי "הארץ", "9 בערב", "העולם הזה" והוצאות אחרות, שהוכיחו כשרון ריפורטאז'י-תאורי רב. שנים רבות שימש מא"י סופר מיוחד וקבוע של עתוני חוץ-לארץ בפולנית ובאידיש. מ-1938 השתתף בשידורי "קול ירושלים'' וכעת משדר בקביעות על גלי "קול ישראל''.
בשנת 1946 היה העתונאי העברי הראשון שביקר בשליחות מיוחדת של "הארץ" בפולין החדשה, זמן קצר לאחר שחרורה מהכיבוש הנאצי, היה שם אורחה של הממשלה הפולנית, פרסם עשרות כתבות על פולין בכלל ועל שרידי יהדות פולין בפרט ובשובו ממסע זה פרסם (בהוצאת הספרים צ. ליינמן) ספר מסעות בשם "בבואי למחרת" שזכה לתפוצה גדולה, לבקורת מצויינת ולפופולאריות בלתי רגילה. בחלקו תורגם הספר ונדפס באנגלית ובאידיש. כעבור שנה שימש