וב-1927 יצא ללמוד בארצות הברית באוניברסיטת שיקאקו וקיבל את התואר המדעי .B .Phׁ(מוסמך למדעי הרוח) ב-1929 ובשנת 1931 קיבל את התואר .A .M למדעי הפוליטיקה ואח"כ עבר ללונדון, המשיך ללמוד שם באוניברסיטה, ב"בית הספר לכלכלה", היה משומעי הרצאותיו של פרופ' הארולד לאסקי. בתקופת לימודו בשיקאגו נתן שם שיעורי ערב לעברית, ואח"כ בלונדון המשיך בשיעורים כאלה בקורסים לשפות מטעם עירית לונדון. הרצה ב"חברה המלכותית לאסיה המרכזית" ופרסם בהוצאותיה מאמרים ומחקרים על נושאים מדיניים וכלכליים (בין השאר על המפלגות הפוליטיות בארץ ישראל, המפלגות הפוליטיות בסוריה, ועל עבר הירדן) - וה"טיימס" הלונדוני הזכיר את עבודותיו לשבח.
מתוך הנסיון בבלימת המהומות בארצנו ובארצות השכנות למד, שהמטוס הוא אחד האמצעים החשובים ביותר לפיזור פורעים והגיע לידי מסקנה, שבמקום לצפות לחסד זה מאת חיל האויר המלכותי הבריטי - מוטב שבחורי ישראל ילמדו את הטיסה ובשעת הצורך יוכלו להגן על הישוב גם מן האויר בלי חסדי זרים בעלי נטיות עוינות או מפוקפקות, וכן עמד על התועלת הכלכלית מבחינה לאומית, הצפונה בפיתוח התעופה. הוא החליט איפוא לשדל את הסטודנטים הארצישראליים בלונדון שישתלמו גם במקצוע זה, וכדי להוכיח להם, כי אמנם אפשרי הדבר, החליט ללמוד בעצמו תחילה ולהוכיח להם את הדבר בנסיונו הוא וגם להדריכם אחר כך, כשיהיה טייס מומחה ומוסמך. לימוד התעופה עלה ביוקר, למעלה מיכלתו החמרית, וכששוחח על רעיונו זה עם אחת ממזכירות ויצ''ו בלונדון, הצליחה זו להשפיע על יהודיה זקנה ועשירה שתתן לו את האמצעים לכך. הצטרף לקלוב התעופה "ברוקלנדס", התמחה ונבחן וקיבל ביום 28.2.33 רשיון טייס מסוג א' (אחרי 3 שעות טיסה לבדו), הוסיף להשתלם בלימודים עיוניים ובטיסה למעשה, וביום 17.3.34 קיבל רשיון טייס מסוג ב' (אחרי 100 שעות טיסה לבדו) ומכתבי תהלה והמלצה מאת מנהל שדה התעופה בברוקלנדס והמדריך הראשי של הקורסים.
אז פנה לראשי התנועה הציונית והישוב בהצעה לרכישת מטוס משומש להבאת מדריכים ארצה, כדי לחסוך את הוצאות הלימוד בחוץ-לארץ, העולה ביוקר. בעזרת פנחס רוטנברג קנה מטוס באנגליה וטס בו לקונגרס הציוני בפראג ב-1934, כדי לשכנע את צירי הקנוגרס בדבר חשיבות התעופה העברית. אחרי הקונגרס המשיך במשא-ומתן עם דוד בן-גוריון בארץ. בן-גוריון נטה להסכים להצעה בדבר בית-ספר לתעופה, אך לא האמין שממשלת המנדט תתן את הרשיון לכך. אחרי שבכל זאת קיבל את הרשיון (בתאריך 8.8.34) קיבל כסף מאת בן-גוריון ודב הוז , רכש באנגליה מטוס מסוג "טייגר מוט" ועמד לטוס בו ארצה ולהתחיל בפעולת הדרכה לצעירי הארץ. אך מסיבות בלתי-נודעות התנגד רוטנברג לטיסת צ'יזיק ארצה, וצ'יזיק חזר ארצה באניה ונכנס לשרות הממשלה.
ביום 8.5.35 מינהו הנציב העליון סיר ארתור וואקופ לקצין מחוז בטול-כרם, מרכז לפוליטיקה ערבית אנטייהודית, והעתונות הערבית פתחה בהתקפות עזות על מינוי יהודי למושל על נפה ערבית ונערכו נגדו התקפות ומחאות. אך צ'יז'יק, כבן הארץ היודע את שפת הערבים ומנהגיהם, ידע להתחבב על הצבור בעיר ובנפה, העסקנים הערבים הפכו לידידיו והיה מבקר בכפרים יחידי ברכיבה ואיש לא פגע בו. כשפרצו המהומות באביב 1936 עבר לנתניה ובהשפעתו הסכים השלטון המרכזי לפתוח בנתניה סניף עברי לשלטון הנפה של טול-כרם, בשביל הישובים העבריים שבנפה (נתניה, ישובי עמק חפר וכו'). עמד בנתניה על המשמר בשנות המהומות ועשה רבות להשגת שיתוף הממשלה בשמירת הבטחון בכל האזור.
נשא לאשה את אסיה בת אהרן לוינסקי. בראשית 1939 הועבר לירושלים ושרת כקצין מחוז לסביבה הערבית בעיקרה. גם שם נתחבב על הצבור הערבי, וכשהועבר ב-1945 למשרת קצין מחוז בתלאביב לישובים העבריים שבמחוז "לוד" ובירושלים נערכה מסיבת פרידה לכבודו, השתתפו בה ראשי העיריות ומוכתרי הכפרים שבמחוז וכולם הביעו את צערם על עזבו אותם.
בכהונתו בתל-אביב היה תפקידו לפעול לטובת הישובים היהודיים, דבר שהיה בהתאמה ישירה לשאיפותיו הלאומיות, אך התפקיד לקיים יחסים תקינים בין הצבור ובין הפקידות הבריטית שהחזיקה בשלטון נעשה קשה מאד בגלל החרפת היחסים בין שני הצדדים משהחלו 'פעולות המחתרת העברית לכרסם בהצלחה את עצבי השלטון הבריטי. אולם בתכסיסים מוצלחים ידע להחזיק מעמד כלפי השולטים ולפעול ככל האפשר להקהות את חוד פגיעות השלטון בצבור היהודי. משנסוגה הפקידות הבריטית לדור ב"מבצר" שרונה, לשם בטחון מפגיעות המחתרת היהודית, ניתנה גם לו דירה באזור המוגן, ושם המשיך לפעול למען יחסים תקינים ככל האפשר כלפי הישוב, ושם נשאר בתקופת גסיסתו של השלטון הבריטי עד שגוע לחלוטין.
משהוכרז על מדינת ישראל (14.5.47) נתמנה למושל צבאי ביפו ועם צאת הבריטים ממנה נמלטו רוב תושביה הערבים וצבא ההגנה לישראל גמר את כיבושה. כאן השליט סדר במקום התוהו ובוהו שיצרו הבריטים ואנשי הכנופיות שהשאירו בצאתם. ארגן את השרותים העירוניים והכלליים, הקים משטרה ערבית, שפוט ובית-סוהר, משרד יפו וההפקעות, שקד על טובת התושבים הערביים שנשארו וסידר את היחסים עם התושבים, הצלב האדום וצבא ישראל, ובפעולותיו אלה הראה בקיאות רבה בהלכות חוק ונסיון בעניני הערבים.
ביולי 1948 נתמנה למנהל כללי של משרד שר המשטרה בממשלה הזמנית של מדינת ישראל, וגם כאן תרם הרבה ממרצו ומכשרונו להסדרת הענינים.