שהיה בשעתו אכסניה למחשבה ולספרות עברית באירופה, וכשומע חפשי האזין לשיעורי פילוסופיה ופסיכולוגיה של הפרופיסורים שטומפ ודימל באוניברסיטת ברלין. בתרע"ג יצא בשליחות המרכז לארצות הברית והשתתף בארגונו וביסודו של המזרחי שם, וחזר לברלין.
כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה היה צפוי למעצר מצד השלטונות הגרמניים בתור נתין האויב, אך בו בזמן קיבל הזמנה מאת הועד הציוני לשעת חירום בנשיאותו של השופט העליון לואי בראנדייס לבוא לאמריקה ולהשתתף בפעולות הועד, ובהשתדלות מרובה קיבל רשיון לצאת מגרמניה דרך הולנד ונסע לאמריקה. השתתף בפעולות הועד לעזרה ולהצלה לישוב היהודי בארץ ישראל, שהיה בסכנות רעב ומגפות ורדיפות מצד השלטון הצבאי הטורקי, והודות לפעולות הועד הן בהשפעה דיפלומאטית ופוליטית והן במשלוחי סיוע בעזרת צי ארה"ב הוחשה עזרה רבה לישוב. נבחר לחבר קבוע בועד זה וכן לסגןנשיא ראשון ולראש ועדת התרבות של "סנטרל רליף קומיטי", שעסק בעזרה והצלה למוסדות התורה במזרח אירופה ולהחזקת מוסדות דת וחינוך דתי לקהלותישראל בארצות ההן, שדולדלו מאד בעקב פגעיהמלחמה. היה גם חבר הנהגת הג'וינט לסיוע ולקימום חמרי ליהודי הארצות ההן, וחבר הועדה לעניני ארץישראל. כן התמסר לחיזוקו ולהרחבתו של המזרחי באמריקה ונבחר לנשיאו, והשתתף במרץ ובהצלחה בהקמת תנועת-עם גדולה של יהודי אמריקה לעזרת התביעה הציונית על ארץ ישראל בתקופת מלחמתהעולם הראשונה. הוזמן להשתתף בועידה הציונית הכל-רוסית הגדולה בפטרבורג, אחרי מהפכת מרס 1917, אך בגלל שיבוש הדרכים בעקב המלחמה לא יכול לנסוע. חידש את הופעת השבועון "העברי" והמשיך בעריכתו ובהוצאתו עד עלותו לארץ. היה נשיא "ישיבת ר' יצחק אלחנן", ממיסדי ההסתדרות העברית באמריקה, מיסד בית-המדרש למורים של המזרחי בניויורק, המוסד הראשון מסוג זה, שלימדו בו בעברית את כל הלימודים, ואף את התלמוד ויתר לימודיהקודש.
בועידת לונדון של ההסתדרות הציונית אחרי המלחמה נבחר לועד הפועל הציוני ומאז השתתף כחבר הנשיאות בכל הקונגרסים הציוניים ומושבי הועד הפועל הציוני, וכן בכל הועידות העולמיות של המזרחי.
בתרפ"ד עלה לארץ ומאז הנו - חוץ מבהפסקות קצרות -- נשיא המזרחי העולמי ותושב ירושלים, השתתף כחבר הועד המפקח על בתי-הספר של המזרחי וההסתדרות הציונית.
בקונגרס הציוני ב-1925 בוינה נבחר לחבר הדירקטוריון של הקה"ק, ובשנתים שאחרי מות מ. אוסישקין, כשכסא נשיאות הקה"ק נשאר פנוי, היה חבר הועד המנהל המצומצם של הקה"ק.
בקונגרס הציוני ב-1929 בציריך, כשנוסדה הסוכנות היהודית המעורבת, נבחר לחבר הנהלת הסוכנות וההנהלה הציונית, ואחרי פרעות אב תרפ"ט נמסר לו תיק העזרה לנפגעי הפרעות. אח"כ התפטר מההנהלה בגלל חילוקי דעות בענינים מדיניים בינו ובין הנשיא ד"ר חיים וייצמן. נסע כמה פעמים לארצות חוץ בשליחות קרן ארץישראל של המזרחי והקרנות הלאומיות.
ליובלו ה-50 בתר"ץ הופיע לכבודו גליון מיוחד של השבועון המזרחי "התור" בעריכת הרב י. ל. פישמן. בתקופת העליה הגדולה מגרמניה השתתף בעסקי גאולת קרקעות לקליטת העולים ולסידורם.
בתרצ"ו השתתף ביסוד העתון היומי "הצופה" של המזרחי והפועל המזרחי ומאז הוא מכהן בתואר עורכו הראשי וכותב בו מאמרים לעתים תכופות.
במלחמת-העולם השנית השתתף ביזמה ובפעולה ליסוד "מפעל התורה למען הישיבות", שכמה ישיבות ומוסדות תורה בארץ מקבלים תמיכה ממנו.
בתש"ח עשה תעמולה למען ירושלים בינלאומית.
משתתף עם הרב שמואל יוסף זוין בעריכת ה"אנציקלופדיה התלמודית" בת 10 כרכים, שהכרך הראשון שלה יצא בתש"ו. בתש"ד החל ביזמה ובעבודת הכנה וארגון להוצאת כל ש"ס בבלי וירושלמי עם הרבה פירושים וחידושים ותיקוני נוסחאות עפ"י מקורות שנתגלו בזמן האחרון.
ספריו: "מזלוז'ין עד ירושלים" 2 כרכים, בעברית ובאידית, "בשבילי התחיה" (תרצ"ח), "רבן של ישראל" (תש"ג).
צאצאיו: יהודית (מחברת ספר באנגלית על ברונניג; אשת הרב פרופ' ד"ר שאול ליברמן , מחבר המחקרים הנודעים על הירושלמי ועל התוספתא), שולמית אשת הד"ר אברהם הלקין (מחבר ספרי-מדע בעברית ובערבית: היתה עסקנית במפעלי חסד בירושלים אחרי פרעות תרפ"ט וכעת בניו-יורק), ד"ר טוביה, מגומרי בית-המדרש למורים של המזרחי בירושלים, למד חימיה בניו-יורק וחיבר ספר במקצוע זה, עבד שנים רבות במכון זיו ברחובות, היה מייג'ור בצבא