אשת הרברט ברנשטיין (ירושלים), חנה אשת המהנדס אליהו בראון (ירושלים), בנימין (לונדון).
יצחק שדה (לנדוברג)
נולד בלובלין, פולין, ג' אלול תר"ן (1890), לאביו יעקב (סוחר ולעת זקנה נתגלה בו כשרון של צייר) ולאמו רבקה בת הרב שניאור זלמן פרדקין מלאדי (רב בלובלין, נפטר בירושלים).
התחיל את לימודיו ב"חדר" ובן שש עבר עם אמו לרוסלאוול, פלך סמולנסק, והמשיך את לימודיו היהודים בבית מפי הלל צייטלין (הסופר הנודע, שהיה אז מורה לעברית) ואח"כ למד בגימנסיה בפטרבורג.
במלחמת העולם הראשונה שירת כמתנדב בצבא הרוסי, עלה לדרגת סרג'נט, הצטיין בגבורתו וקיבל את "צלב ג'אורג' הקדוש". אחרי המהפכה המשיך לשרת בצבא האדום והיה מפקד פלוגה בגדוד הראשון של הצבא האדום בפטרבורג (פטרוגרד לשעבר), אך במלחמת-האזרחים לא השתתף. אח"כ המשיך ללמוד פילולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת סבאסטופול בקרים. הצטיין גם בספורט והיה אלוף בהתגוששות בין תלמידי בתי-הספר הגבוהים בפטרבורג. היה מורה לספורט וזמן מה היה מתגושש בקרקס.
ב-1917 פנה אליו יוסף טרומפלדור בעת ביקורו בפטרבורג (אחרי מהפכת פברואר ברוסיה) והציע לו להצטרף כאיש צבא ותיק לצבא היהודי בין רבבות חיילים מרוסיה, שהוא אומר לארגן, על מנת שצבא זה יפרוץ דרך חזית קאוקאז לטורקיה, יכבוש את ארץ ישראל ויכונן בה מדינה עברית. הרעיון מצא חן בעיניו, אך לא יצא לפועל.
בהיותו בקרים בראשית תרע"ט נפגש שנית עם טרומפלדור, שהפעם כבר הסתפק בתכנית מצומצמת וקרובה יותר למציאות : לארגן את "החלוץ" על מנת לעלות ארצה ולעשות בה כחלוץ העם את. כל הדרוש בפעילות מלחמה ובכל עבודה שהיא לשם הנחת יסוד למדינה עברית וכל חבר יקדיש את חייו למען השגת המטרה. כאן עזר לטרומפלדור בארגון "החלוץ", אך הוא עצמו לאהצטרף אליו. הגרעין הראשון היה מורכב בעיקר מחלוצי קרים ועליו נוספו חברים ממינסק שבאו לקרים כדי להפליג משם באניה לארץ-ישראל.
כשהגיעה אליו הידיעה על מלחמת-ההגנה ומותהגבורים של טרומפלדור בתל-חי הצטרף ל"החלוץ" וב-1920 עלה ארצה עם קבוצת חברים שאורגנה עוד על ידי טרומפלדור. התמסר לארגון "גדוד העבודה" על שם יוסף טרומפלדור והשקיע הרבה מרץ ועבודה בגיבושו האירגוני ועיצובו האידיאולוגי וביסוסו הכלכלי (בתנאים חלוציים קשים, ברוח יוצר תנועת "החלוץ"). זאת היתה עבודה רבת עמל ויצירה בחומר וברוח, שמבחינת תולדות התפתחותה יש לחלקה לשלושה שלבים: א) תקופת חמי טבריה מיצירת הגדוד י"א אלול תר"פ ועבודתו בסלילת כביש טבריה-צמח עד חורף תרפ"א, כשמחנה הגדוד היה ליד חמי טבריה. ב) תקופת מגדל , כשהפלוגה סללה את כביש טבריה-טבחה וחנתה במגדל. ג) יצירת פלוגת ראש העין והצטרפות קבוצת הרועים שכשרונה (אשר ליד יבנאל שבגליל התחתון) באביב תרפ"א - גידול שבא לידי גיבושו הארגוני במועצת האחוד של פלוגות מגדל, ראש-העין וקבוצת הרועים ב"גדוד" (י"ב סיון תרפ"א). ואח"כ סיימו את תקופת בראשית של ה"גדוד" שני מפעלים בעלי ערך, כביר מבחינה לאומית כללית בכיבוש עמדות בארץ לקראת בנין העתיד, והם : כיבוש העמק והחדירה לירושלים.
כשיסד גדוד העבודה בכסלו תרפ"ב את פלוגתו בירושלים עלה הוא בראש עשרה חברים נבחרים מפלוגת מגדל, כולם חוצבים מאומנים, ואף הוא עצמו התמחה בעבודה זו, במטרה לכבוש את עבודת החציבה בעיר ולהקים משק-עזר לפלוגה. אליהם הצטרפה קבוצת בנאים מפלוגת כרכור, קבוצת חברות ממגדל לשם יסוד משתלה וחברות בודדות ליסוד מתפרה - בסך הכל 40 נפש, ובחצי שנה עלה מספרם למאתים. השקיעו הרבה שקידה, עמל, מרץ ואף כסף בהשתלמות במקצועות ובביסוס מעמדם בתנאי החיים בירושלים, שכר העבודה שהושפע מהשכר הנהוג בין הערבים, היה מועט, בחדשים הראשונים היה השכר במחצבות 8-7 גרשים מצריים ליום, והמחיה, אף ברמה החלוצית החסכנית, דרשה יותר. אך החברים עמדו במבחן והצליחו לכבוש את המקצועות. הם שעשו עבודות חציבה ובנין בהקמת שכונות בית-הכרם, רחביה ועוד.
בתקופה זו שימש הוא כראש הגדוד ואח"כ כיו"ר מרכז הגדוד בארץ, ותוך כך המשיך את עבודתו כאחד החברים מן השורה. בתקופה מאוחרת יותר ניהל עבודה בהקמת מפעל רוטנברג בנהרים ואח"כ ניהל את המחצבה הגדולה בעתלית להספקת האבנים לבנין נמל חיפה.
באותו זמן קיים גם את תכנית-חייו של טרומפלדור בדבר הגנת המולדת העברית וגיבוש הכח הדרוש לכך. היה חבר מרכז ההגנה, ביחד עם אליהו גולומב , ישראל שוחט, רוזה כהן ויוסף ברץ . השתתף בהגנת העיר העתיקה בירושלים בעת תסיסה ערבית, וגם