מאיר הניש
נולד בעיירה זאבלוטוב, מחוז קולומיה" מזרחגליציה, א' אב תרמ"ג (24.7.1883), לאביו זאב (יליד קולומיה. למדן מופלג, ומחבר חידושי תורה) ולאמו פסיה בת שמואל ליבר מזאבלוטוב (אשה מלומדת, בעלת מרץ, עוסקת במסחר לפרנסת המשפחה ובמעשי צדקה וחסד). קיבל חינוך תורני, השתלם בהשכלה כללית ובשפות פולנית וגרמנית בקולומיה ובצ'רנוביץ בביה"ס למסחר. הצטרף מנעוריו לתנועה הציונית בראשיתה. בבחרותו החל לפרסם מאמרים באידית בעתון הצ'רנוביץ' "יידישה נאכריכטן ובעברית ב"הצפירה" הוארשאי (בעריכת נחום סוקולוב) ובשבועון "המצפה" הקראקובי (בעריכת ש. מ. לזר ). כשערכו האכרים האוקראינים מכפרי הסביבה פרעות ביהודי זאבלוטוב ביום השוק השבועי ב-1903 והיהודים אמרו למצוא סיפוק בכך, שכמה מהם עמדו באומץ מול הפורעים והשיבו להם מכות. עורר את הצבור היהודי בתעמולה ובמאמרים בעתונות, לתבוע את הפורעים לדין ואף השתתף באירגון הפעולה המשפטית.
נשא לאשה את פייגה בת יעקב ארליך מסטאניסלאב.
היה מעורכי השבועון "דער יוד" באידית, פרסם ספורים ומאמרים ב"יודישס ווכנבלאט" של לייבל טויבס, היה עוזרו הקבוע של ה"טאגבלאט" הלבובי וסופרם הקבוע של "העולם" ו"די וועלט", השבועונים המרכזיים של ההסתדרות הציונית העולמית בעברית ובגרמנית ומאמריו מסרו בנאמנות על המתרחש ביהדות הגליצאית ובתנועה הציונית. השתתף כציר בקונגרסים הציוניים ה-9, 11, 12, 13 ו-14 ובעידת ציוני אוסטריה (קראקוב 1906). השתתף ביסוד "צעירי ציון" בגליציה, היה פעיל בשדה הקואופרציה היהודית לאשראי, חבר הועד הציוני לדרום-מזרח גליציה ומורשה הקה"ק בו, מורשה "עבריה" העולמית ויוזם "ההסתדרות לבתי-הספר העברים בגליציה ובבוקובינה".
ב-1914 השתקע בוינה, היה מזכיר ההנהלה הציונית באוסטריה ועורך עתונה הרשמי בגרמנית "יידישה צייטונג", חבר הדלגטורה הוינאית הקבועה של "המועצה הלאומית ליהודי גליציה". לקח חבל בארגונו ובעבודתו של "ועד העליה" בוינה, שארגן את העליה השלישית והיה לעזר רב לשיירות וליחידים שעלו ארצה דרך נמל טריאסט, והשתתף ביסוד "הפועל הצעיר" באוסטריה וזמן-מה עמד בראשו, ייצג את ה"התאחדות" בתוך ההנהלה הציונית באוסטריה. היה ממיסדיה ונשיאה של אגודת העתונאים היהודים, סופרם הקבוע של "לודישה רונדשאו" הברליני. "טאג" הניו-יורקי, "הארץ" ו"דבר" בת"א, עורך "אונזער רוף" (דו-שבועון אידי של "הפועל הצעיר") ו"דער יודע" (שבועון גרמני של איחוד פועלי ציון וצעירי ציון). במשך 16 שנה ניהל מוסד קואופרטיבי לאשראי מיסודם של הג'וינט וקהלת וינה.
משכבש היטלר את אוסטריה הצליח לצאת ממנה עם משפחתו ועלה ארצה ב-1938. כאן ממשיך הוא את פעולתו בשרות מוסד הקואופרציה האשראית העובדת (מרכז קופות המלוה של העובדים) וכותב מזמן לזמן בעתונות בארץ ובחו"ל.
בנותיו: הני (רוקחת) אשת רופא קופ"ח ד"ר ל. רוזנמן, ד"ר רחל (רופאת ילדים) אשת ד"ר ל. וייסל ברגר (קאלקוטה, הודו).
מאיר בניהו
נולד בירושלים כ"ב כסלו תרפ"ז, לאביו יצחק נסים רחמים (ראה כרך א' עמוד 265) ולאמו ויקטוריה בת יעקב משה (סוחר).
למד בבית המדרש למורים מזרחי ובאוניברסיטה העברית. האוירה בה חי בבית הוריו היתה אוירה של תורה ומדע. בספריתו המפוארה של אביו השתעשע עוד בילדותו וכבר אז גילה התעניינות מרובה בספרים ובהם מצא את סיפוקו. הוא הגה בהם הרבה ונמשך לחקר תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל, בארצות המזרח, בבלקאנים ובצפון אפריקה. בגיל צעיר מאד החל מפרסם מאמרים במקצוע זה. ופרי עטו התפרסם בעתונים ובקבצים מדעיים חשובים.
פעולתו המדעית היא בשדה לא חרושה. החוקרים הזניחו עד היום את חקר קורות היהודים במזרח. הוא מצא איפוא לפניו שטח פעולה רחב להתגדר בו. והחל עוסק במחקר שיטתי מקיף על תולדות הקהילות במזרח. דוגמא נאה מעבודתו זאת ושיטתו במחקר נתן במאמריו שכבר נתפרסמו. עבודותיו אלו הביאוהו במגע עם גדולי המלומדים בעולם העוסקים במדעי היהדות והללו גילו ענין רב בפירסומיו ואף נשאו ונתנו בהם.
הוא מומחה לכתבי-יד עתיקים ומאסף עתיקות נלהב. יש לו אוסף חשוב של מטבעות עתיקות. נודע באספן ספרים עתיקים, - כתבי-יד ותעודות בעיקר מארצות המזרחי - ושאר דברים בעלי ערך.