בארכיונו ישנם דוקומנטים יחידים בעולם בעלי חשיבות מרובה לתולדותיהם של היהודים במזרח. הודות לו רכש בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, בשנת תש"ז, את האוסף החשוב של כתבי-היד מעזבונו של הרב יצחק בואהב ז"ל (ראה כרך ב' עמודים 622, 1055). על פי בקשת בית הספרים בדק את כתבי היד ואף הכין מהם רשימה מדעית. בשנת תש"ה יזם לכנס את כל הספריות של בני העדה הספרדית בירושלים - שהיו מוזנחות ביותר - לספריה מרכזית אחת והקים ועדה, בראשותו של הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ובה השתתפו סופרים ואנשי-מדע, סוחרים ובנקאים. אולם מפני חוסר ההתעניינות שגילו העסקנים הספרדים לדברים כגון אלו לא הגיעה הועדה לכלל מעשה.
מאמריו הם על נושאים שונים וכוללים מחקרים היסטוריים, ביבליוגרפיה, ביוגרפיות, פולקלור ומשפטעברי. הם נתפרסמו בעתונות ובמאספים מדעיים המופיעים בארץ ובחוץ-לארץ. בכמה מהם הוא משתתף בקביעות. כגון: "קרית ספר". "ציון", "תרביץ", "עדות", "רשומות", "קובץ על יד" (של חברת מקיצי נרדמים), "סיני", "ירושלים", "יד לקורא", "פי-כל" "חורב" (ניו-יורק), "מלילה" (שנתון האוניברסיטה של מצ'סטר), Hebrew union college annual סינסינטי וכן בספרי יובל. בשבועונים: "הד המזרח", "העולם". "הדאר" (ניו-יורק). ובעתונים היומיים: "דבר", "הבוקר", "המשקיף".
ממאמריו יש לציין את: מסעו של רבי חיים אבן עטר לארץ ישראל (על פי כתבי יד, "הד המזרח", כרך ב', גליונות ד' ה' ו' ז) ; לתולדות רבי גדליה קורדובירו (שייך אל יהוד בירושלים, "סיני", כרך ט"ז, חוב' א', תש"ה); ר' אברהם אבן חנניה ("קרית ספר", שנה כ"א): ספרי תקנות ומנהגים של ירושלים (שם, שנה כ"ב); אגדות מהארץ הקדושה ("עדות", כרך ג', חוברת א-ב); אספי הספרים לבני העדה הספרדית בירושלים (א. הספריות הקיימות כיום, ב.
ספריות שהיו בעבר, "יד לקרא", חוב' י-י"א, י"ב); אגרות על היחסים בין היהודים והערבים בא"י ("העולם", ניסן תש"ז); שלשה מחכמי ירושלים (ספר הזכרון לכבוד הרב קוק, ירושלים תש"ה); לתולדות רבי חיים חזקיהו מדיני (קובץ "חמדת ישראל", ירושלים תש"ו); התקנה שלא להוציא ספרים מירושלים והשתלשלותה (ספר היובל להרב י. ל. זלוטניק מדרוםאפריקה, ירושלים תש"ט); לקורות היהודים בתירייא (בתורכיה, "ציון" שנה י"ב, חוברת א-ב); תקנות תירייא (קבץ על יד", סדרה חדשה, ספר ד' ירושלים תש"ו); השריפות הגדולות באיזמיר ובאדריאנופולי ("רשומות", סדרה חדשה, כרך ב'). כמו כן כתב מבוא גדול ומפורט לספר שאלות ותשובות "משפטי צדק" כתב-יד לר' שמואל גארמיזאן שהיה רבה של ירושלים לפני כשלש מאות שנים (ירושלים תש"ה) שבו עמד על המחבר, ספריו וקורות זמנו בירושלים וגילה חומר חדש שלא נודע עליו לפני בן.
בשנת תש"ו הוציא לאור בצירוף מבוא והערות את הספר "זמרת הארץ" לר' יעקב בירב (ספרית מקורות ארץ-ישראל, הוצאת מוסד הרב קוק) שעניינו : פרשת המלחמות בין פחת דמשק ומושל טבריה בשנות תק"ב-תק"ג. ספר זה כקודמו זכה לדברי-בקורת מעודדים.
משתתף בהכנת ספר "הישוב" (ספר ד') היוצא לאור ע"י מוסד ביאליק שע"י הסוכנות היהודית לא"י, כמו כן בעריכה ובכתיבת מאמרים במדור של תולדות ישראל בא"י, במזרח ובצפון-אפריקה, באנציקלופדיה העברית (מו"ל ע"י מסדה); ב"אנציקלופדיה לגדולי ישראל" (בעריכת ד"ר מ. מרגליות) וב"אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו" של דוד תדהר. מעורכי הרבעון המדעי החדש "ירושלים", לחקר ירושלים ותולדותיה.
דוד פיש
נולד בכפר בפלך סמולנסק, רוסיה, י' טבת תרמ"ח (1887), לאביו רפאל ולאמו זהבה. למד בחדרים ובישיבת ליובאוויטש. נטה להשכלה וגורש מהישיבה, עבר לויטבסק ועסק בהוראה. נספח לתנועת "פועלי ציון" ונאסר בגלל פעולה ציונית.
עלה ארצה בשנת תר"ע, ובהיותו מחונן באומץלב, ללא רתיעה מפני סכנות, הצטרף ל"השומר" ומילא את תפקידו בעוז ובכבוד.
בשנות מלחמת-העולם הראשונה עבד בשביל הצבא הטורקי בקידוח בארות בנגב, רכש ידיעות מרובות בגיאולוגיה של ארצנו וחיפש ומצא דרכים לשכלול מכונות הקידוח בהתאם לתנאי ארצנו.
נשא לאשה את חביבה בת מנחם יפה. אחרי גילוי המחתרת העברית "נילי" בסתיו 1917, במלחמת-העולם הראשונה, כשהשלטון הצבאי הטורקי פתח במסע דיכוי ומאסרים אף נגד "השומר", כגרעין לכח מזוין יהודי בעל מגמות לאומיות לא-טורקיות, היה גם דוד פיש ברשימה השחורה של הבולשת הטור