קית. אז הטיל השלטון על ועד המושבה רחובות למסור לידו את "השומר דהוד", ואם לאו יהיה כל הועד אחראי על הסתרת "הבוגד במולדת". אז הגיח ממחבואו ומסר את עצמו בידי מלאכי-החבלה של חסן בק, באמרו: "חיי שומר וחיי הישוב - הישוב קודם". הוא טולטל מבית-כלא לבית-כלא ליפו, דמשק, איסטמבול ועד לארזרום שעל גבול רוסיה באסיה. שם ערך את תבנית הבריחה של חבריו האסירים, והוא וחברו צבי נדב היו האחרונים לבריחה לרוסיה.
עם הדיפת הטורקים מהארץ לא נמצא בשבילו מקום בין שבי-ציון הראשונים באניה "רוסלאן" והוא הפליג בספינת-מפרש לבולגריה ושם נאסר, ובהשתדלות הקונסול האנגלי שוחרר ובנדודים וטלטולים מרובים הגיע חזרה ארצה.
הצטרף לגדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור והדריך בו בחורים בעבודות מכונאות וקידוח. לאחר זמן פתח בית-מלאכה מיכאני בשם "חרושת העמק" בשותפות עם בנימין בן י. ל. גולדברג, וגם בו התמסר להכשרת צעירים במקצוע. העסק נאבק קשה על קיומו ובנימין היה מכנים בו מפעם לפעם השקעות נוספות. משנהרג בנימין בעת מהומות תרפ"ט בפרבר תל-אביב, בחושו שמה להצלת שני פועלים יהודים שנשארו בודדים בבית-חרושת בסביבה ערבית, נשארו המפעל ויוצרו בלי משען.
הוא המשיך להאבק קשה על קיומו, ואף ארגן קבוצת "קידוח בארות ארטיזניות" (קב"א) למציאת מקורות מים להחיאת הנגב.
בשנות המהומות 1936/37 עשתה ממשלת המנדט עבודות קידוח בנגב. בגלל הסכנה ליהודים בסביבה ההיא עזבו רוב הפועלים היהודים את העבודה, והוא היה כמעט היהודי היחידי שם והמשיך בעבודה מתוך הכרה בחשיבותה הלאומית.
היה בעל מדות תרומיות, מסור לאידיאל הלאומי, ולא שקד על טובת עצמו, איש הספר והרוח וחיבב ביחוד את מדע חקר ארץ-ישראל. בשנותיו האחרונות פרש מחבריו הותיקים בתנועת העבודה והתקרב לחוגים האזרחיים, לבל יהיה מובדל מחלק חשוב בישוב הבונה והיוצר.
מרוב טלטולים וסבל נתערערה בריאותו, אך הוא הסתיר את מצבו אף מבני משפחתו והמשיך לעבוד כמעט עד יומו האחרון.
נפטר בתל-אביב, ח' שבט תש"ד (2.2.44).
צאצאיו: משה, דבורה אשת זליג נוסבוים .
ד"ר נחמן פריי
לאביו יוסף (סוחר, נשיא "המזרחי" בוינה) ולאמו רחל בת ישראל ויסברד מבולכוב.
נולד בולכוב (גליציה המזרחית) בשנת תרנ"ב (16.2.1892).
קיבל חינוך מסורתי בחדר, וכללי בגמנסיה בפשמישלוב ואוניברסיטה בוינה. גמר שב את הפקולטה לרפואה בשנת תרע"ט, ועבד בקליניקה של פרופ' אורטנר באוניברסיטה של וינה עד שנת תרפ"ד. עבד כרופא פנימי בבית החולים רוטשילד בוינה מתרפ"ה עד תרצ"ח.
הצטרף לתנועה הציונית כהיותו תלמיד. היה פעיל בהתאחדות הציונים הכלליים. משנת תרפ"ב עד תרצ"ח היה נשיא ההתאחדות הנ"ל במחוז פראטר בוינה. היה חבר ועד הקהלה של וינה מתרצ"ד עד תרצ"ח, חבר הנהלת בית החולים של רוטשילד בוינה, נשיא בית הכנסת במחוז פראטר, חבר ההנהלה של המשרד הא"י בוינה. מטעם הציונים הכלליים נבחר לציר הקונגרס הציוני ה-19 בלוצרן בשנת 1935 ובקונגרס הציוני ה-20 בציריך ב-1937.
נשא לאשה את מלכה בת אנג'יל רייס מסטרו . בתרצ"ח עלה לארץ, התישב בתל-אביב כרופא פרטי למחלות פנימיות וכרופא בביה"ח "אסותא". חבר המועצה הארצית של הציונים הכלליים.
יוסף קיזרמן
לאביו האגרונום נתן קיזרמן (חבר הועד הפועל של "חובבי ציון" ביפו, מנהל המושבה באר-טוביה בראשיתה, מנהל אפ"ק בחיפה, יו"ר ועד הקהלה בחיפה