לאורך ולרוחב מהמדבר עד לצפון וממזרח לירדן, וחיבר כמה משירי-הלכת הראשונים, כגון: "בחורשה על גבעות השומרון".
עם בטול הסכויים לקיום הגדוד "הראשון ליהודה", החליט להשתחרר בין 400 החילים האחרונים. התחבר לשומרים הותיקים ולפועלים. עלה עם חבריו לרעיון - שמואל גבעוני, בנימין ביכמן, יצחק מול דאבי, ברון אביצקי, דוד כנעני, הלל לנדסמן, ישראל סימקין, ירחמיאל לוקאציר, וחמדה שטרן - לעבוד בישובי הגליל העליון. תחילה עשה במחנים (1921) ואחר כך עבר לכפר-גלעדי.
ב-1923 נשא לאשה את חמדה בת אפרים פישל ורבקה שטרן (מבוני ת"א הראשונים) מבוגרות הגמנסיה "הרצליה" ומהראשונות לאחיות "הדסה" (אחות דוד שטרן, אגרונום ואח"כ מנהל מחלקת ההתישבות של הסוכנות היהודית במשך שנים רבות).
נוכח הקשיים המשקיים העצומים באותה תקופה החליט כעבור 3 שנים לצאת להולאנד להשתלם בענף גידול בקר ותעשית החלב. גמר בית-ספר מקצועי עליון בהולאנד, בבולסברד (1924/26), וסייר סיורים חקלאיים בדנמארק ובמערב צרפת. חזר לארץ ומסר מהידיעות שרכש, כמדריך בתחנת הנסיון ובחברת "תנובה", אף הניח יסוד לשיפור תוצרת החלב במחלבות הארץ (באותה תקופה פרסם מאמרים מקצועיים בירחון החקלאי "השדה" בשם "א. עובד"). עבד את עבודתו המקצועית במשקי העמק. בראשית 1930 חזר לתל-אביב והחל בעבודה ספרותית ביחד עם חברי "השומר" בעבר, את זכרונות השומרים (שנתפרסמו אחר-כך בקובץ הגדול "השומר" ובחוברת הספריה לנוער של הקהק"ל "השומר"). פרסם את סיפורו הראשון "צריף העץ" - על רקע חיי קבוצת כפר-גלעדי (בהוצאת "מצפה", תר"ץ). המשיך בכתיבת סיפורים, "המפעל בערבה" (הוצאת "מצפה", תרצ"ב), על רקע של מפעל החשמל של פנחס רוטנברג בנהרים בשני חלקים. והחל לעבוד בקביעות בעריכת עתונות חקלאית (המדור החקלאי ב"בוסתנאי" עם טוביה מילר הירחון לענף ההדרים "הדר" ו"המשק החקלאי"). הרבה לערוך חוברות מקצועיות ועבד עם חבר המתרגמים על תרגום "מדעי החיים" לוולס מאנגלית. הוזמן לעבוד יחד עם ד"ר אברהם צפרוני, על איסוף החומר לתולדות הגמנסיה "הרצליה". היה פעיל במוסדות הבוגרים של מוסד זה יחד עם ש. ייבין, פ. ריקליס, ד"ר ב. בן-יהודה ועוד.
פרסם הרבה סיפורים בעתונות העברית בארץ ובחו"ל ("בוסתנאי", "הארץ", "דבר", "מאזנים", "הדאר", "בצרון"). מזמן לזמן, יצאו לאור בתקופת השנים 1931/36 ספרים-רומאנים: "המפעל בערבה" (הנ"ל) ו"נהללים" (טרילוגיה), מהם - "המפעל בערבה" לאידיש וללשונות אחרות, אף חוברת "השומר" תורגמה לפולנית. כתב מחזה "שומרים" שהוצג ע"י תיאטרון "הבימה" כמחזה עברי ראשון מחיי הארץ החדשים. בסיפורים האיר את חיי העבודה ודמויותיה, אף התעמק לרדת לחקר נפשו. כן קרב אל הקורא את הצומח והחי שבארץ ומתוך ידיעה סיפר באחדים מסיפוריו על הבהמה שבמשק ("מסיפורי משק שפיים"). חיי הגדוד העברי הועלו בספר "המתנדב תפוחי". חיי בית-הספר - בסיפור גדול בשם "מחזור המלחמה". את הופעת הארבה ב-1915 בארץ תיאר בסיפור "שמעון לוחם בארבה" (הוצאת "דביר"). פרסם גם מאמרים ורשימות לשאלות הספרות ושאלות השעה.
לא הצטרף אל אחת החבורות הספרותיות הקיימות אלא שקד בפני עצמו על הכרת תולדותיו של הישוב העברי החדש והישן. כתב וערך מסה על אהרן א. אייזנברג (מראשוני החלוצים שבנו את נס-ציונה, רחובות. ראה כרך ב', עמוד 982), ומחזה "צר תעודה" ליובל השבעים וחמש של בית-הספר החקלאי "מקוה ישראל", אשר במרכזו הועמדה דמותו של קארל נטר. אף ערך מחדש והשלים את הספר "חולמים ולוחמים" של יעקב יערי-פולסקין במהדורתו השניה (הוצאת "מסדה", תש"ו).
בימי מלחמת העולם השניה פעל עם משוחררים ותיקים מהגדוד העברי להגברת תנועת ההתנדבות לצבא הלוחם. עבד במרכז ארגון החיילים המשוחררים הוותיקים יחד עם ד"ר משולם ליבונטין, מ. ניומן, י. פרוזנסקי, צבי רוזן, אליעזר מרחיים, ד"ר ירמיהו יפה, ירושלים סגל ועוד, עד מיזוג ארגוני המשוחררים משתי המלחמות. ממשיך לפעול ולעזור במוסדות המשוחררים לקליטה ולעבודה תרבותית. עבד ב"הועד למען החייל" וערך את "ידיעותיו" ואת "פינת החייל" בראדיו ירושלים. קיבל עליו את ריכוז החומר על הגדודים הראשונים, החל מגדוד נהגי הפרדות בגליפולי, תרע"ה). בתש"ח, בהוצאת י. שרברק, הוציא את ספרו "עם במלחמתו" 1915 -1945. (שלושים שנות מלחמתנו מגדוד גאליפולי עד החי"ל).
בהשפעת המתרחש בישוב והפלית הציוניות נמשך להתעמק בקורות האומה עת ישבה על אדמתה ושלח את ידו לראשונה בסיפור ההיסטורי מתקופת בית שני. מלבד שני סיפורים שראו אור ("מעלה-עשן" ו"לילות