ובעתוני אידית בחו''ל: "אידישער קעמפפער", "דער טאג", פארווערטס", "דאס ווארט" ובעתון העברי "בדרך".
ספריו: כפר נהלל (סדרת "לנוער" של קהק"ל בהוצאת "אמנות", תרפ"ד), עם חצי יובל דגניה (1935), עם תום השואה, מושבי עובדים בארץישראל (הוצאת המחלקה לנוער של הסוכנות). אדם ואדמתו (הוצאת "מסדה" ותנועת המושבים, 1948).
צאצאיו: משה (עזר לצבא הבריטי במלחמת-העולם השניה להכנס לשטח הלבנון ולמגר את צבא צרפת הווישאית, ששיתפה פעולה עם האויב הגרמני ונפצע. במלחמת-המולדת עלה לדרגת סגן-אלוף מפקד חטיבה ובראשית קיץ תש"ח עמד בראש היחידות שכבשו את לוד וסביבתה בהסתערות בזק, ואחרי הנצחון בלוד נתמנה למפקד צבא ישראל בירושלים). זוהר (נפל חלל ביום ה' ניסן תש"ח בהסתערו בראש מחלקתו על גדוד הדרוזים שתקף את שדות רמת יוחנן ואיים על חיפה העברית, בעוד השלטון הבריטי היה בארץ ותמך בכל מזימה והתקפה לדיכוי היהודים), אביבה (שירתה בחיל הנשים של הצבא הבריטי במלחמת-העולם השנית ואח"כ בצבא ההגנה לישראל).
אלכסנדר רוזנפלד
לאביו אליעזר ולאמו רבקה בת משה באב"ד (ממשפחת רבנים בגליציה המזרחית), נולד בברודי (גליציה המזרחית), ז' אדר תרנ"ו (21.2.1896).
קיבל חינוך מסורתי וכללי בגמנסיה המקומית. למד עברית בילדותו אצל מורים מרוסיה (ביניהם רפאל סופרמן ועוד). כתלמיד נמנה על חוג "פרחי ציון" שקיים שעורים להיסטוריה ישראלית וספרות וערך נשפים לאומיים ב"בית-העם" הציוני שבעיר. מטעם השלטונות היתה הכניסה לנשפים אסורה לתלמידים בגלל פעולתו הציונית נענש ע"י השלטונות. כשקבל תעודת בגרות נכנס לאוניברסיטה בוין ונצטרף לחוג הציוני האקדמאי (נמנו עליו: ד"ר נ מ. גלבר, ד"ראריה טרטקובר ועוד) שלקח חלק בתעמולה למען המועמדים הלאומיים הציוניים לפרלמנט האוסטרי. השתתף בועידות הארציות של החוגים בלבוב ובפעולות "צעירי ציון" במחתרת.
בפרוץ המלחמה העולמית עבר ללבוב שהיתה אז בשטח הכבוש הרוסי ועם שחרור העיר נתגיס לצבא האוסטרי והשתתף בחזית אלבאניה עד שביתת הנשק. גמר את האוניברסיטה בוינה בפקולטה הפילוסופית. כתב דיסרטציה על הסוציולוגיה של העבודה הגופנית, שהכילה פרק על הערכת העבודה אצל היהודים, היונים והנוצרים, פסיכולוגיה ופדגוגיה של עבודה ותולדות העבודה. כסטודנט נמנה על אגודות סטודנטים ציוניות והיה יו"ר של הסטודנטים היהודיים שגרו בפרברי וינה. אחרי גמרו את האוניברסיטה (תרפ"ד) נתקבל כמורה למקצועות היסטוריה, גרמנית ופסיכולוגיה בגמנסיה העברית בפוניביז' (ליטא) בהנהלת ד"ר גורביץ , אח"כ בקובנה בגמנסיה הריאלית בהנהלת ד"ר צמח פלדשטיין ובגמנסיה העברית בהנהלת הד"ר משת שוובה. במשך השנים האלה היה יו"ר סניף המכבי בקובנה ואח"כ נשיא "המכבי" בליטא. בתקופה זו גדלה התנועה ונוסדו סניפים בכל ערי ליטא העצמאית. ערך את הירחון "מכבי" בקובנה, ייצג והשתתף בשם המכבי במפעלים "לאומיים של יהדות ליטא, פרסם מאמרים על נושאים חברתיים ב"אידישע שטימע" ובעתונות העברית. היה חבר מרכז "תרבות" בליטא והרצה על סוציולוגיה בקורסים הגבוהים מטעם האוניברסיטה העממית היהודית בהנהלת ד"ר אסתר גורלאנד-אלישב (אחות הסופר ד"ר אלישב "בעל מחשבות"). ביקר בכל עיירות ליטא והרצה התגאות בנשפים השנתיים של האגודות.
נבחר לנשיא כבוד של המכבי בליטא לפני עוזבו את ליטא. בתרפ"ט עבר לברלין. שימש חבר הנשיאות העולמית של המכבי לאחר שהשתתף בועידות העולמיות של המכבי כציר ליטא. השתתף בעתונות "המכבי" בגימנסיה, היה מורה לשעורי הערב של הקהלה היהודית בברלין וחבר הנהלת "בית העם" ששימש כמרכז חברותי של ברלין. ביקר בכינוסים ארציים בארצות אירופה מטעם המרכז העולמי של "המכבי", בעיקר בפולין מקום שהצליח לספח את אגודת "המכבי" להסתדרות העולמית. היה חבר הועד המכין של הכנסיה העברית בברלין שהתקיימה בו - ח' תמוז תרצ"א, בועידה זו נבחר למזכיר הפנסיה ולועד המרכזי העולמי של "הברית העברית העולמית". ב-1930 ביקר הא"י לשם הכשרת הקרקע בחו"ל ל"מכביה" הראשונה בת"א. ב-1931 נשלח מטעם המכבי העולמי לארצות אמריקה הצפונית לשם הכשרת המכבי באמריקה ושיתופם ב"מכביה" של הספורטאים מאמריקה, שפארו את "המכביה" ומהכספים הראשונים שנתקבלו נבנה האיצטדיון בת"א.
מטעם "המכבי" השתתף בקונגרסים הציוניים בישיבות הועה"פ ובכינוסים העולמיים. במכבית החורף בזקופני (1933).