ב-1934 ביקר באפריקה הדרומית והצליח לשתף את הספורטאים ב"מכביה" השניה בא"י (תרצ"ה). היה מיוזמי "כפר המכבי". ב-1935 נסע לשם זה בשליחות המכבי והקק"ל לארצות אירופה כדי לקיים את החוזה בינם ובין המכבי ואסף סכום של 10.000 לא"י. ב-1934 לאחר מותו של ח. נ. ביאליק, שהיה נשיא "הברית העברית העולמית" קיבל עליו את הנהלת הברית העברית.
עם כניסתו להנהלת הב.ע.ע. ריכז את כל כוחותיו ומאמציו בהקמת התנועה העברית וביצורה. במשך ארבע שנות פעולתו בב.ע.ע. ביקר את ארצות המזרח התיכון, אירופה המערבית, דרום אפריקה, דרום אמריקה וארצות הברית ויסד שם סניפים לב.ע.ע. שמספרם מגיע ל-45. בתקופת הנהלתו נתרחבו- תחומי התנועה העברית ונתגבשה לגורם תרבותי עברי רב ערך. ביזמתו נוסד בתרצ"ו כתב העת של הברית העברית "עם וספר". הוקמה ועדת הספר העברי לגולה", ששלחה עשרות אלפים ספרים עברים למוסדות התנועה העברית. פרסם מאמרים רבים בעתונות העברית בארץ על נושאים תרבותיים ועל אישי התנועה, הוציא חוברות אחדות ובהן רשמי ביקורו באירופה ובאמריקה הדרומית "משליחות בתפוצות הגולה" (תש"-תש"ז), "תרבות וחינוך במערב אירופה" (ת"א, תש"ח). הרצה הרצאות בכל חלקי תבל על בעיות התרבות, החינוך והספרות ונתקשר בקשרי ידידות לאישי היהדות בעולם. פעיל הוא גם בלשכת בני ברית, "שער-ציון", ממיסדי ה"אגודה למען האסיר והעבריין" ושימש יו"ר האגודה.
צפורה הומינר
נולדה בקובנה, ליטא, בשנת תרנ"ב (1892), לאביה הרב אברהם הלוי (ראש השוחטים בעיר, גדול בתורה ועסקן צבורי) ולאמה חיה רייזה (נכדת הגאון רבייענקל חריף). נתיתמה מאמה בילדותה ונתחנכה על-ידי אביה ומורים פרטיים. הרבתה לפעול בילדותה ובנערותה לעזרת העניים, ביחוד באספה כסף וחלות לחלוקה בערבי שבתות, ולמען עניי ארץ-ישראל.
בת 17 עלתה ארצה והיתה כשנה וחצי בבית אחיה הרב יוסף צבי הלוי , ראב"ד ביפו וכיום בקהלת יפו ות"א, וגם ביפו המשיכה בפעולות החסד, כמו בקובנה.
נישאה להרב שלמה בן הרב והעמקן ר' שמואל הומינר מברזין (ממיסדי השכונות מאה שערים ובית יעקב ובית-היתומים דיסקין, (ראה כרך ב', עמוד 596), שהיה שו"ב בירושלים, בחדרה וברחובות. עזרה לבעלה בפעולותיו לטובת הצבור וביחוד בהשפיעה על נשי רחובות בעניני מעשי חסד, חינוך הילדים ברוח התורה שמירת הכשרות וכו'.
חזרה עם בעלה ומשפחתם לירושלים וממשיכה גם שם בפעולות לטובת עניים ונצרכים, והכל בהצנעלכת. ביחוד הגדילה לעשות לטובת עניי ירושלים בעת הרעב והמצוקה הגדולה בשנות מלחמת-העולם הראשונה.
צאצאיה: שרה, פנחס הי"ד (נהרג ביריות חיילים בריטיים בלכתו ברחוב בירושלים לביקור חנוכה אצל קרובים, כ"ו כסלו תש"ז), אליהו, שמואל, חיים, חנה אשת שמואל סלומון.
משה מכנס
נולד בפתח-תקוה, א' חשון תרס"א (1900), לאביו אהרן ליב (ראה כרך א', עמוד 467) ולאמו חיה שרה (כרך א', עמוד 472) בת ר' אשר זליג בלום (שעלתה ארצה בתרל"ח, ממיסדי פתח תקוה, ממשפחת חסידים נודעת: ראה כרך א', עמוד 230).
למד בבית-הספר של פקידות הבארון וחברת יק"א (פיק"א) במושבה, בבית-הספר למל בירושלים ובביה"ס הריאלי למסחר של חברת "עזרה" הברלינית בירושלים וגמר אותו בשנת תרע"ו. השלים את לימודיו בבי"ס למסחר בוינה בשנות 22 -1921.
בשנות לימודיו בירושלים היה חבר פעיל ב"מכבי". ובעת הגזירות והרדיפות במלחמת-העולם הראשונה השתמש במעמדו כנתין אמריקאי בעל זכויות חסינות להגיש עזרה ולספק מזון לאסירים יהודים רבים, ביניהם חברי "השומר", בבתי-הכלא בירושלים, וכשנאמרו ב"אשמת" שמירה כמה מבני פתח-תקוה (ביניהם האחים פרלין, מאירי , אחיו גד ודב ועוד), הצליח להשפיע על הקונסול האמריקאי שיתערב לטובתם והשיג את שחרורם.
אחרי כניסת הצבא הבריטי לחלק הדרומי של הארץ, בראשית חורף תרע"ח, ירד לתל-אביב והשתתף עם מרדכי שלום סימקין והמהנדס אברהם סיניבר בקבלנות לסלילת דרכים ובנין גשרים בשביל שלטון הכיבוש הצבאי.
בתרפ"ב השתתף בארגון תחרויות הסוסים "מרוץ המדבר" בסלמה ואח"כ גם בתחרויות עצמן, בהן התמודדו ערבים ויהודים בני הארץ באמנות הרכיבה, וזכה בפרס ראשון מאת הנציב העליון סיר הרברט סמואל.