ועד הירקון. ב-1928 ביקר בשליחות ההסתדרות בארצות הברית. כן יצא לחו"ל בשליחות קרן היסוד.
בשנותיו האחרונות היה ממנהלי בנק זרובבל ועמד בראש הקרן "דור לדור" של ההסתדרות.
נפטר בתל-אביב, י"ד כסלו תש"ח (27.11.47), והובא לקבורות בבית-העלמין הישן.
בשכונת ברוכוב, ע"י רמת גן, נקרא רחוב על שמו.
משה אליהו זכס
לאביו אברהם אלקנה (מעסקני הישוב הישן בירושלים) ולאמו דובה בת יהושע פישל גרבום. נולד בירושלים בשנת תרל"ב (1872).
קיבל חינוך מסורתי ותורני בחדר ובישיבת "עץ חיים" בירושלים.
נשא לאשה את חנה בת יצחק ליפקין (ראה כרך ראשון, עמוד 297).
מהחברים הראשונים של אגודת "אחוה" בירושלים בשנת תרנ"ה.
היה הראשון שהביא לירושלים את מכונת הצלום, הגרמופון ותקליטים. נסע לגרמניה וסידר קשרי מסחר.
היה בעל כשרון לציור. צייר את הסמל של אגודת "אחוה" (שתי שבולים ושני ידים משולבות - באמצע עשרת הדברות - והפסוק ו"אהבת לרעך כמוך"). נפטר בירושלים, כ"ח טבת תרס"ט.
צאצאיו: שרה אשת זלמן מירסקי, אהרן (פקיד במשרד העבודות הצבוריות בחיפה), צדוק (אמריקה), יונה אשת מתתיהו ברוכוב .
ד"ר לאה אופיר (זולוטרבסקי)
נולדה בעירה לידוינקה פלך פודוליה (אוקראינה), כ' ניסן תרס"ד (5.4.1904), לאביה הרב שמואל שפירא (היה דור עשירי לרבנים ונצר ממשפחת שפירא מסלבוטה הידועה בהסטוריה בשם "המוכים"=די געשמיסענע) ולאמה חיה שרה בת הרב מיכאל הלפרין מגולובניבסק (רוסיה) שעלה בימי זקנה לארץ כדי למות בה. נשאר בחיים עוד עשר שנים ושירת בכהונת ראש ישיבה בטבריה.
בגיל שש עברה עם הוריה מהעירה לידוינקה למושבה "מסלה חדשה" ע"י קושטא, שאביה היה מיסדה ורבה. למדה בבית הספר של המושבה ובמלחמת העולם השניה עברה לקושטא ובקרה שם בבית הספר העממי של העדה האשכנזית. ב-1918 עלתה לארץ כדי ללמד בבית המדרש למורות ולגננות על שם לוינסקי. לאחר שסיימה למודיה ב-1922 חזרה לקושטא ולימדה עברית בשני בתי ספר עממיים בעיר הזאת.
בשנת 1923 נישאה לד"ר משה אופיר (זולוטרבסקי) כיום, סגן המושל הצבאי ביפו. שש שנים לאחר נישואיה בהיותה כבר אם לשתי בנות נכנסה לאוניברסיטה בקושטא ולמדה בפקולטה לספרות עמי המזרח. מיד לאחר גמירת האוניברסיטה התחילה לפרסם מאמרים בעתונות. מאמרה הראשון נדפס בעתון התורכי "סון פוסטה". אחרי כן השתתפה בקביעות בעתון היהודי המופיע בקושטא בשפה הצרפתית "לה ז'ורנאל ד'אורין". פרסמה מאמרים על הספרות הערבית ב"העולם" שהופיע בלונדון, תרגמה את האפופיאה "משא מלחמת איגור" לתורכית. ב-1934 עלתה יחד עם משפחתה לארץ. כתבה מאמרים על הספרות התורכית ב"הארץ". מאמרי בקורת על ספרי פרופ' גאלאנטי ב"דבר". ועל אתא - תורך ואנטוליה ב"הבקר". מאמר בקורת על תרגומו העברי של טשרניחובסקי "משא מלחמת איגוד" - ב"מאזנים". רשימות על "הרב שפירא", "פרופ' גלנטי" ועל "מנהגות רודוס" ב"רשימות". ספור על עליה יהודית מקושטא ב"עתידות". רשימות על "האשה" ב"עולם האשה" בת"א, ושירים על אסון יהודים במלחמת העולם השניה, וספינת מעפילים עולה לארץ ב"דבר השבוע".
הכתיבה לא מנעה בעדה מלהתמסר לעסקי צבור: חברת המרכז של "התאחדות נשים לשווי זכויות",