פרסם כמה ספרים, שירים וספורים, בספורים הללו תיאר את חיי היהדות האורתודוכסית. החשובים שבספריו הם ; "האמנות לחיות כיהודי", "האכר התלמודי", "חוה אם כל חי", "האכר על פי התלמוד". פרסם רשמי מסע בשם "מסעות אמנות מן האוקיאנוס האטלנטי עד האוקיאנוס השקט" ועוד.
בימי המלחמה התמסר לתפקיד דיפלומטי לארצות הברית, כדי לנהל שם פעולות בעד השלום מטעם הבונים החפשים, הוא פעל בכמה ארצות בכוון זה. בשנות חייו האחרונות הצטרף להצה"ר, טיפל בכתיבת ספר זכרונות על הרצל ועל עבודתו המשותפת עמו ובראשית 1934 חלה ונפטר בכ' אדר תרצ"ד ונקבר בבית הקברות הישן בתל-אביב.
בתו פלורה אשת ד"ר אלכסנדר מושקט.
מיכאל בן-גל (רבינוביץ)
נולד באודיסה, רוסיה, ד' טבת תרס"ט (28.2.1908), לאביו אהרן ליטאי (רבינוביץ) , עתונאי, חבר מערכת "הארץ" (ראה בכרך זה, עמוד 1166), ולאמו חנה בת מיכאל וייץ , אחותו של הד"ר נפתלי וייץ מירושלים (נפטרה בתל-אביב, ו' ניסן תש"ו). קיבל חינוך עברי ודיבר עברית מילדותו עם אביו ואחרים, למד גם בגימנסיה רוסית.
באוגוסט 1921 עלה ארצה עם הוריו באניה שבה עלתה חבורת הסופרים העברים מאודיסה ברשיון הממשלה הסוביטית. המשיך את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב וגמר בשנת תרפ"ז.
הצטרף ל"הגנה" בן 17, בעודו תלמיד הגימנסיה, ואת ה"כלי" (אקדח) הראשון רכש לו בכסף שהשתכר במתן שיעור פרטי, ואח"כ הוכרח להחזיקו בסתר בגלל האיסור מטעם החוק להחזיק נשק. השתת בשקידה באימוני ה"הגנה" וכשגמר את לימודיו נשלח עם קבוצת "השחר" (רוב חבריה עולים חדשים, לשעבר אסירי ציון ברוסיה) להחיות את הישוב ברוחמה והוטל עליו לעמוד במשך שנה בראש הגנת המקום.
חזר לתל-אביב ונתקבל למזכיר בבנק למלאכה ואת שעות הפנאי הקדיש להתאמנות ואימונים ב"הגנה", גמר קורס לסמלים ואחרי כמה שנים קורס לקצינים ושקד על ההתמדה בשרות, בהתכוננות ובנכונות הכושר הצבאי של כוחות המגן. פעם נאסר עם חבריו כנראה בעקב מלשינות - במטה ה"הגנה", אך מאחר שלא נמצאו אצלם "כלים" הוכרחה הבולשת לשחררם אחרי לינת לילה בכלא יפו.
בתרצ"ה נשא לאשה את מזל בת הרב בכור יעקב פאפולה, מזכיר הרבנות הראשית בת"א (נפטר בת"א, י"א תמוז תש"ג - 14.7.43).
במהומות תרפ"ט ותרצ"ו-צ"ח השתתף בפעילות בהגנת תל-אביב בדרגות-פיקוד שונות ויצא לפעולות גם במקומות אחרים בארץ. באחת הפעולות נפצע קשה וסנטרו נתרסק כמעט כליל. בטיפול ממושך של רופאים מומחים נתרפא ורק צלקות אחדות נשארו לו למזכרת.
ב-1940 התנדב לחיל-הרגלי הארצישראלי שבצבא הבריטי להשתתף במלחמה נגד היטלר. מובן, שבהתגייסותו לא יכול לגלות לבריטים את נסיונו הצבאי ודרגתו ב"הגנה", ולכן גויס כטוראי פשוט, אך תוך שרות ואימונים נתגלה כשרונו, עלה בדרגותו עד שהגיע לדרגת מייג'ור ובשנת 1944 למפקד פלוגה בגדוד השני בבריגדה העברית. שירת בארץ, במצרים, במדבר המערבי, באיטליה וסמוך לסוף המלחמה גם בפעולות-קרב בצפון איטליה כמפקד פלוגה. פעם הורד בדרגה בגלל כשלון בפעולה בעקב שגיאת מפקדו הבריטי, שהוכרח לעשותה נגד הכרתו ונגד הסברתו ומחאתו, ובסוף הטיל המפקד את האשמה עליו. לרגל ערעורו הוחזרה לו דרגתו והמפקד הבריטי הודח. בשרותו במדבר שקד על האימונים והגדלת הכושר הצבאי של חייליו הארצישראליים, מתוך ראית הנולד, שכושר זה יהיה נחוץ גם בארץ להגנת המולדת העברית. באיטליה השתתף גם בניהול פעולת המחתרת של גדודו - בהצלת יהודי שארית הפליטה ובעזרה להעלאתם ארצה מבעד למחסומי ההסגר הבריטי של גזירות העליה. ובחוג חבריו וידידיו נקרא בכינוי-חיבה: "ג'יימס".