בראשית מלחמת-העולם הראשונה הוכרח לצאת מהארץ בגלל נתינותו הרוסית. היה מפעילי ההסתדרות הציונית באמריקה וממיסדי "צעירי ציון" וההסתדרות העברית באמריקה, ואחרי המלחמה חזר ארצה.
ב-1921 נתקבל לעבודה במשרד מחלקת העליה של ועד הצירים בסידורי העזרה לעולים בנמל חיפה. המשיך בשרותו זה בחילוף רשויות - בהנהלה הציונית, בסוכנות היהודית, וכיום פקיד ראשי במשרד העליה המחוזי של מדינת ישראל בחיפה.
בתרפ"ב נשא לאשה את שולמית בת יחזקאל דנין (סוכובולסקי) מעסקני יפו וסוחריה, ממיסדי תל-אביב (ראה כרך א', עמוד 480).
ב-1921 השתתף ביסוד סניף הסתדרות הפקידים בחיפה והנו חבר ועד הסניף, היה חבר מועצת פועלי חיפה בראשיתה, חבר המועצה הארצית של הסתדרות הפקידים, חבר משפט החברים בהסתדרות הכללית, חבר מועצת מפלגת פועלי ארץ-ישראל בחיפה. השתתף ביסוד שכונת בת גלים בחיפה.
פרסם מאמרים בעתון היומי "החרות" (לפני מלחמת-העולם הראשונה), ב"אידישע פאלק" וב"פארן פאלק" באמריקה ובירחון "מכבי" בארץ.
צאצאיו: ברוך יקותיאל (עובד בקהק"ל בגאולת הקרקע), חנה (חברה בקיבוץ בנגב).
חיים יצחק קלר
נולד בראש פנה, י' טבת תרנ"ב, לאביו אהרן ירמיהו (מגואליה הראשונים של אדמת גי-אוני, היא ג'עונה, הנחשונים מאנשי צפת שניסו לעבור לחקלאות בקרבת עירם; הצטרף אח"כ לעולי רומניה מיסדי ראש פנה על אותה אדמה ועבד כל ימיו בחקלאות בן ר' יוסף סיני-קרוין שעלה לצפת בתקצ"ה, מבילג-ריי שבפולין) ולאמו שרה ליפשה בת יוסף זאב רומן (ראה כרך ראשון, עמוד 88).
התחיל ללמוד ב"חדר" שבמושבה ומגיל שמונה ואילך בבית-הספר והיה מתלמידיהם של אבות ההוראה בגליל יצחק אפשטיין, שמחה וילקומיץ ז"ל ור' יהו דה ענתבי, ואחרי גמרו את בית-הספר המשיך ללמוד גמרא מפי מלמד ושפה ערבית מפי מורים ולהשתלם במדעים.
בגיל צעיר מאד החל בהוראה בבית-הספר בראש פנה והוסיף להשתלם בקורסים שונים שיסדה הסתדרות המורים, בקורסים לטבע וחקלאות, שיסד וניהל אהרן אהרנסון בזכרון יעקב. לימד כ-15 שנה בביה"ס בראש פנה, בהנהלת ש. וילקומיץ, מקצועות שונים, וביחוד ציור, זמרה, התעמלות ועבודת הגנה, שהיתה לפאר בית-הספר.
נשא לאשה את שושנה בת אלישע גלין מירושלים.
בתקופת הוראתו בראש פנה היה חבר ועד המושבה, חבר משפט השלום המקומי, חבר ועד סניף המורים בגליל העליון וציוי לועידות המורים, מיסד אגודת "מכבי" והצופים במושבה.
ב-1917 נאסר על ידי השלטון הטורקי, עם יתר חברי ועד המושבה, בשל עזרה לקצין יהודי מחניכי הגימנסיה הרצליה שערק מהצבא הטורקי. אחרי המלחמה היה מראשוני המתנדבים ליסוד המשטרה בגליל. נבחר לציר המושבה להתיצב לפני המשלחת האמריקאית שבאה לבדוק את דעת הקהל בנוגע לעתידה המדיני של הארץ בתקופת ועידת השלום אחרי מלחמת-העולם הראשונה. וכשאמרה ממשלת המנדט להקים מועצה מחוקקת בארץ נבחר אליה לציר היהודים מראש פנה והערבים מהכפר הסמור ג'עוני, אלא שהתכנית נתבטלה. השתתף במשלחת ראש פנה לברך את הבארון בנימין רוטשליד כשבא בביקורו רק עד הגליל התחתון.
בשנות 1919/23 היה מורה לעברית, חשבון, כתיבת הארץ וזמרה בבית-הספר העברי-ערבי, שיסד חיים קאלוואריסקי מטעם חברת פיק"א והבארון רוטשילד בכפר ג'עוני לשם חיזוק הידידות בין שני העמים.
ב-1923 עבר לתל-אביב והנו מורה בביה"ס העירוני ע"ש אחד העם ומורה לערבית בביה"ס "ספרא". המשיך להשתלם בלימודי הטבע במכון הביאולוגיפדגוגי בהנהלת יהושע מרגולין וד"ר מנדלסון, בלימוד עצמי במדעי היהדות, בשפה ובספרות ערבית, ובמדעים. אחרים בקורסים למורים. חיבר ספר לימוד לערבית בשם "למד ערבית" בכתב עברי וערבי והוציאו בשנת 1930. פרסם מאמרים בעברית ב"הד החנוך" ובערבית ב"א-נפיר" החיפאי, ב"פלסטין" היפואי ובעתון "חקיקת אל-אמר" של הסתדרות העובדים העברית הכללית. המשיך בפעילות צבורית כחבר ועד סניף מורי תל-אביב, עסק בצופיות וכיום הנו עומד בראש צופי בתי-הספר על שם דיזנגוף.
בנו : אלישע נסים (אלישע על שם אבי אמו ונסים על שם נסים דברוסקין ז"ל, שהיה מנהל ביה"ס בראש פנה בשנות הילדות של אביו והשאיר בו זכרונות טובים, ומת ערירי).