ולחגיגות ל"ג בעומר היה מזמין לגניו את גני-הילדים העבריים שבאודיסה, מארח אותם בכל טוב ומספק להם את צרכי החגיגות.
בעת הפרעות באודיסה. ב-1904 היה פעיל בהגנה העצמית היהודית.
הצלחותיו באודיסה לא השכיחוהו את ציון. לבנו ולבתו נתן חינוך עברי על-ידי טובי המורים ויסד באודיסה. חברה בשם "בריאות" להקמת מקומות מרפא ומרגוע בארץ-ישראל. ליסוד החברה נתנו את שמותיהם כמעט כל אנשי השם בספרות ובמדע ובעסקנות הציונית (ביניהם: אוסישקין, ביאליק, טשרניחובסקי, קלויזנר, האגרונום זוסמן, הרופא ד"ר רוקח ועוד), הכניס לחברה בתור מניות את כל רכושו בבתיההבראה (רהוט של 200 חדרים, מכונות ריפוי מסוגים שונים, מכונית גדולה לתיירים, ואפילו חמרי בנין).
ב-1914 עמד לעלות לארץ אך הוכרח להשאר באודיסה בגלל פרוץ המלחמה. אחרי המלחמה עמד לעלות לארץ עם עולי "רוסלאן", ושוב הוכרח להשאר, מפני שלא יכול להחליף את רכושו במזומנים שהיו נחוצים להקמת מפעלי הבראה בארץ לפי תכניתו. את הרכוש החרימו אח"כ הבולשביקים כשנתבסס שלטונם באודיסה, אך הודות ליחסיו הטובים עם העובדים אף בימי השלטון הצארי והודות למסירותו לעצם המפעל, שהכל הכירו בה והוקירוהו בעדה, מינהו השלטון החדש למנהל מפעלי הבראה שהועברו לקנין הצבור.
אולם הוא לא ויתר על שאיפתו לציון, והואיל ובנו, כחייב גיוס, לא הורשה לצאת מרוסיה, שלח לפניו את בתו, ובעזרת אוסישקין השיגה ושלחה סרטיפיקט להוריה, וב-1927 עלו לארץ. במשך חדשים מספר סיירו בכל רחבי הארץ וחקרו את הנוף והסגולות האקלימיות מבחינת הכושר למקומות מרפא והבראה, השפיע על הרופאים שבקונגרס הראשון של רופאי ארץ-ישראל יעמידו שאלה זו על הפרק, וב-1928 יסד את החברה למקומות מרפא והבראה בארץ-ישראל (על חברי הועד נמנו מ.דיזנגוף , ד"ר מ. שרמן , ד''ר י. שטיין, ד"ר בן-רענן , ועוד), ובתהלוכת פורים ("עדלידע") בתרפ"ח עשה תעמולה לרעיונו בהפצת רבבות פתקאות וסיסמאות ובמסכה בשם "ארץ-ישראל - ארץ מרפא" שזכתה בפרס.
ב-1929 נסע עם רעיתו לקונגרס הציוני בציריך לעשות תעמולה לרעיונם. שם הפיצו את חוברתו "ארץ ישראל - ארץ מרפא", (עם תמונות-נוף מהארץ), ערכו אספות תעמולה והסברה בין צירי הקונגרס ואורחיו (ואז הרי נתאספו בציריך גם גדולי ה''לאציונים" לשם יסוד הסוכנות היהודית לא"י, ועזרו להם מ. דיזנגוף , פרופ' וארבורג וד"ר א. ברוך מהגימנסיה הרצליה. בהשפעתם התארגנה קבוצת בעלי-הון יהודים מדרום אפריקה, שבאו לבקר בארץ ועמדו להשקיע 50.000 לא"י ביסוד בית-הבראה למופת בתלאביב. אך מהומות אב תרפ"ט הפחידו אותם והתכנית בוטלה.
ב-1931 הוציא "מורה-דרך לארץ-ישראל" בעברית ובאנגלית עם מראות נוף מהארץ, תמונות אנשישם ומלון-שיחון לדיבור עברי בעניני יום-יום, בתרגום לשש שפות (בעשרת אלפים העתקות), וכן פרוספקטים, כרוזי תעמולה וגליונות-דואר מצוירות - וכל זה למען משיכת תיירים ועולים בעלי הון ויזמה לארץישראל. את מורה הדרך הציג בתערוכה הקולוניאלית בפאריס באותה שנה וניתנה לו מדליה של זהב. באותה הזדמנות עשו הוא ורעיתו תעמולה רבה בפאריס ובאיטליה והביאו מאירופה תיירים רבים לביקור בארץ בעונת הפסח ובמכביה הראשונה.
ב-1933 יצא עם רעיתו לשיקאגו והקימו שם בתערוכה העולמית ביתן מיוחד המוקדש לארץ-ישראל הנבנית (דוגמאות מתוצרת הארץ, צילומי נוף, לוחות סטטיסטיים ודיאגרמות - וקיבלו תעודת-כבוד מהנהלת התערוכה). בימי התערוכה שוב ערכו תעמולה נרחבת וארגנו חבורות תיירים שבאו לבקר בארץ באניות "רקס" ו"אקוויטאניה" (בין הנוסעים אנשי השם נענו לבקשת שרנופולסקי והסכימו - הסופר שלום אש לנאום והחזן מרדכי הרשמן לשיר, ובאותה חגיגה נאסף סך 350 לא"י לקה"ק).
ב-1935 שוב נטל על עצמו למלא חובה שהיתה מוטלת על ההנהלה הציונית. ארגן בניו-יורק. ועדה של אנשי-שם ועסקנים ציונים ויסד בלב ניו-יורק תערוכה מיוחדת לפרסום ארץ-ישראל הנבנית. (אז אמר ליאו מוצקין על משפחת שרנופולסקי: "גשר-הנייר המוליך לארץ-ישראל - האכסקוטיבה הציונית הקטנה"), יסד יחד עם לואי ליפסקי את לשכת-המסחר אמריקהארץ-ישראל, ולעונת האביב הביא חבורה גדולה של תיירים לבקר ב"המכביה" השניה וב"יריד המזרח", ומובן שגם בתערוכה זו, בתל-אביב פתח בתעמולה רחבה למען התיירות וההשקעות וההשתקעות בארץ ובהשפעתו השתקעו כמה תיירים והשקיעו הון במפעלים כלכליים בארץ.
במשך שנתיים אסף חומר נוסף מהארץ הנבנית (כי ממדי העליה והבנין גדלו בינתים על כל המשוער מלפני כן) והתכונן להציגו בתערוכה קבועה ב"בית