ארצישראלי" שיזם ליסד בניו-יורק, ואף התקשר בשכירת דירה לכך והוציא מכספו מאות לירות. אך בגלל המשבר שבעקב מלחמת איטליה-חבש והמהומות בארץ שבאו אחרי כן דחה את נסיעתו (רק כמה סידורים ארעיים מסר לאיתמר בן-אבי כשיצא לאמריקה) עד לכשישתפר המצב בארץ ובעולם - והנה פרצה המלחמה ב-1939 והכריחתו לדחות את נסיעתו.
כשם שבתעמולתו הפליג בשבחן של הארץ ושל העיר העברית תל-אביב, כך שקד וטרח בתעמולתו הפנימית, שתשבחותיו לא תהיינה כוזבות. במאמרים בעתונות, בתזכירים ובראיונות במוסדות ואצל עסקנים דרש בלי הרף את שיפור העיר ונקיונה, וביחוד בחוף הים כנכס חשוב לענף התיירות, שיפור ההארחה ושמירה על מחירים הוגנים ושרות אדיב, נטיעת עצים, שמירה על טוהר העיר מבחינה אנושית ומוסרית בדברים שבין אדם לחברו ובעסקים, שמירה על רבונות השפה העברית ותוצרת הארץ, ובכלל למען כל דבר טוב ומועיל מבחינה לאומית ואנושית, ורבות מדרישותיו מצאו אזנים קשובות ובמשך הזמן אף נתמלאו.
החליף מכתבים בעניני הפעולות למען הארץ עם לואי ברנדייס, ג'יינזס רוטשילד ועוד, ומכתביהם נשארו בעזבונו.
עם התחלת המתיחות המלחמתית בעולם היה בין הראשונים לדרוש בנית מקלטים להתגוננות מפני הרעשה מהאויר. הוציא חוברות ועלונים "על המצב" ופרסם קריאות בעתונים בעניני הגנה אזרחית, פעולות נגד יוקר המחיה, הצעות למלחמה בספר הלבן ובהגבלות העליה והתיירות, ועוד.
הודות לקשריו עם אנשי מפקדת הצבא האמריקאי בארץ במלחמת-העולם השנית הצליח להשפיע עליה, שלשבתות ולחגים ישחררו את היהודים העובדים בשרותם ובימי חגינו היו מניפים דגל עברי על מפקדתם. ניהל מו"מ עם הצלב האדום האמריקאי, שאחרי המלחמה ימסור את מקומות ההבראה שלו בארץ לבתי נופש והבראה לשרידי הגולה וההשמדה שיעלו ארצה, אך בענין זה לא הספיק להגיע לידי גמר הסידור.
נפטר בתל-אביב, כ"א סיון תש"ג (24.6.43).
צאצאיו: תיאודור (על שם הרצל ) מהנדס, אדריכל וצייר ברוסיה: רחל מורה לשפות בתל-אביב.
שלמה שרגרודסקי
נולד בלודז, פולין, בשנת תרמ"ד (1884), לאביו אברהם דב (סוחר יינות וחובב ציון בברדיצ'ב ואח"כ מראשוני המתישבים בחדרה) ולאמו חנה רחל בת יוסף מרדכי אידלוין מברדיצ'ב.
אחרי למדו שנים אחדות בחדרים בברדיצ'ב עלה ארצה בתרנ"ג עם הוריו, שלשה אחיו ושתי אחיותיו וגרו בראשונה ב"חאן" ולמד בבית-הספר של המושבה שהיה בראשיתו ב"חאן". אח"כ עבד במשק המשפחה ובתור פועל בגן שמואל בהכנת שתילי אקליפטוס ובנטיעתם ונהיה למומחה חקלאי.
נשא לאשה את רחל בת דוד אחי אמו יעקב ישראל אידלוין מראשוני חדרה (שרידה יחידה מכל משפחתה ,שנספתה בקדחת הצהובה; נפטרה בחדרה, ד' אדר תרצ"ח), ראה את הערך שלו, בכרך זה.
טיפל רבות בקביעת גבולות המושבה, בפעולתו זו הסתבך בסכסוך קרקעות עם הערבים מכפר שכן, ובתגרה שפרצה נהרגו מספר ערבים. משום כך הוכרח ב-1914 לברוח מצרימה. שם ניהל משק בו 16.000 דונם שהיה שייך להאחים מוצרי ולחברה מצרית-אנגלית ונהיה למומחה בגידול כותנה ואורז ועציפרי טרופיים וסוב-טרופיים, ביתו במצרים היה מקום כינוס לבני ארץ-ישראל. כל מה שחסך משכרו במצרים השקיע באדמתו בחדרה. נטע כרם זיתים ושקדים, נטע פרדס בין הראשונים באדמת עטה ובנה בית בחיפה וכל שנה היה בא לבלות את חופשתו בחדרה ועזה היתה תשוקתו לחזור ארצה ולעבוד את אדמתו, - ואכן ב-1936 השתחרר מקשריו במצרים וחזר.
נפטר בחיפה, ט' תשרי תש''ח (23.9.47), והובא לקבורה בחדרה.
צאצאיו: אסתר אשת אליאב פייקוביץ, יעקב, צביה אשת פסח חיימי, יוסף ז"ל (היה חבר ההנהלה הארצית של "המכבי הצעיר", מחנך ומדריך, איש ההגנה; נפטר בן 17), שרה אשת שלום גולדשטיין.
דוד מנחם דיינארד
נולד בוויראגן (קורלנד) בשנת תר"ח (1848), לאביו שמואל ולאמו רחל ליבה בת מנחם מנדל (נפטרה בירושלים, י"ג תמוז תרמ"ה). למד בחדרים ובישיבות. נשא לאשה את טויבה לאה בת ליב כץ (נפטרה בתלאביב, ז' תשרי תרע"ד) ובזיווג שני את רייזלה בת אברהם ברוך גלברג. (מנשואיה הראשונים היא אמו של קצין-המשטרה שלמה סופר). בשנת תרמ"ג עלה ארצה עם אמו ועם משפחתו והתישב בירושלים. בתרמ"ז היה מראשוני המתישבים