שבצרפת, הוסמך למהנדס חשמלאי ועובד בחברת החשמל בחיפה.
אברהם דב שרגרודסקי
נולד בברדיצ'ב, רוסיה, בשנת תרי"ד (1854), לאביו ישראל (מצאצאי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב) ולאמו אסתר חיה. למד בחדרים ובישיבות. נשא לאשה את חנה רחל בת יוסף מרדכי אידלוין (נפטרה בחדרה בשנת תרצ"ד).
עסק בחכירת כרמים ובעל יקב גדול, מומחה לתעשית יינות ומשקאות ומראשוני חובבי ציון בברדיצ'ב.
בתרנ"ג עלה ארצה עם אשתו וארבעה בנים ושתי בנות והתישב בחדרה. רכש משק ונתנסה יחד עם יתר ראשוני המתישבים בפגעי הקדחת הצהובה ויתר התלאות .
היה נודע כתלמיד-חכם וירא-שמים, חבר ועד המושבה במשך שנים רבות, בורר ושופט צדק.
נפטר בחדרה, כ"א אב תרצ"ג.
צאצאיו: צפורה אשת אברהם שמרלינג, זאב, יהושע ז"ל, צבי ,שלמה ז"ל, טובה.
אהרן מרדכי פריימן (דרור)
נולד בוארשה, כ"א טבת תר"ו (1846), לאביו ר' יוסף צבי (בר-אורין נוטה להשכלה, סוחר בספרים עתיקים) ולאמו שרה (צירקה). רכש בחדרים ידיעה רבה בתנ"ך ובתלמוד, למד גם בבית-ספר ממשלתי, התעמק בקריאת הספרים שבחנות אביו וביחוד הושפע מדעותיו של ר' יהודה הלוי ב"הכוזרי". למד בביתהמדרש לרבנים משכילים בורשה כדי להשתלם במדעי היהדות, ומשנסגר המוסד אחרי קיום קצר גמר ביתספר למסחר ועבד שנים אחדות כפקיד בבית-מסחר.
בתרכ"ח נשא לאשה את מרים לבית אנגלשר, פתח בית מסחר והצליח בעסקיו.
עם התעוררות חיבת ציון עלה ארצה בסיון תרמ"ב, הצטרף ביפו ל"ועד חלוצי יסוד המעלה" והיה מעשרת הראשונים שיסדו את ראשון לציון והתנחל בה, ואשתו וששת הילדים שהיו לו אז באו ארצה עם אחיו יעקב פרץ בעלותו בפעם השנית בראשית תרמ"ה.
בתרמ"ג יסד ביזמתן את בית-האולפנא הראשון במושבה והזמין על דעת עצמו ועל אחריותו מלמד מחברון ואליו צרף את השוחט ר' חיים טוביה רפפורט, הקים על אדמתו אוהל של מחצלאות ובו שלחן נמוך וארוך של קרשים פשוטים, ובו החלו ילדי המושבה ללמוד - בישיבה על הקרקע.
בשנים הראשונות לא התערב בעסקי הצבור ואף לא בסכסוך שפרץ בתרמ"ז בין פקידי הבארון ובין האכרים, אך ברגע הקריטי של המבחן נתעורר לפתע לדיבור המכריע ולמעשה המכריע. כידוע התמרדו האכרים נגד עריצותו של יהושע אוסובצקי, מנהל הפקידות במושבה, וגרשוהו מתוכה. והנה חזר בלוית שמואל הירש מנהל מקוה ישראל וראש ועד חובבי ציון והבנקאי ז'מל מברלין, שבאו לשדל את האכרים לצייתנות. האכרים נקהלו במבוא המושבה והודיעו, שרק בלי אוסוביצקי יורשו הבאים להכנס. הירש נתרתח ופרץ בקריאה : "ראשון לציון זו צפויה לכליה !" קפץ פריימן כנגדו וקרא: "שקר! ראשון לציון חיה תחיה קול המון כקול שדי! הלאה מפה !" ואחז ברסן הסוסים והפנה את המרכבה חזרה לעבר הדרך ליפו. האכרים הרימוהו על כפים וקראו: "יחי פריימן! תחי ראשון לציון !" כידוע נסתיים הריב בנצחון הפקידות, ואחדים מראשי המורדים הוכרחו לעזוב את המושבה והפקידות הנהיגה משטר חמור מאד, אך פריימן היה בין הנשארים שנשאו את בשרם בשיניהם וסבלו את העול הכבד, ולבסוף נעלמה הפקידות והאכרים זכו בחופש לנהל את עניניהם על-ידי ועד נבחר. במשך 16 שנה היה מפעילי הועד וארבע פעמים אף נבחר לעמוד בראשו