דוד בן-גוריון, יצחק בן-צבי, ישראל שוחט ועוד. במלחמת הבלקנים, שרת כמתנדב בתפקיד סניטר בצבא הטורקי. ב-12 ביקר בארץ והתקשר עם אנשי "השומר", שראה בהם יהודים מסוג אחיו ה"הרריים", שאינם מפחדים לנגוע ברובה ולהתיצב בנשק מול אויב. ב1913 נשא לאשה את רעיה בת אלכסנדר ציפין מאר מאוויר. ב-1914 גמר את לימודיו והוסמך לדוקטור לרפואה.
בראשית מלחמת-העולם הראשונה התנדב כרופא לצבא הטורקי וביקש לשלחו לחזית ארץ-ישראל. רעיתו נשארה באיסטמבול והוא נשלח לחזית מדבר הנגב ושרת בה כל זמן קיום החזית. כשנשברה חזית עזהבאר שבע באוקטובר 1917 נסוג עם שרידי גדודו עד באר טוביה ובהשפעתו על הקצינים הצליח להניעם שירסנו את החיילים הרעבים והעייפים, שהחלו מכים ושודדים את האכרים, ואף ארגן את האכרים להתנגד בכח לחיילים הפורעים. כשנסוגו הטורקים הלאה, צפונה, נשאר הוא בבאר טוביה בקבוצת הפועלים שעיבדו מטעם הקרן הקיימת את המשקים הנטושים, וכשנכנס הצבא הבריטי התמסר לשבי כקצין טורקי, לבל יבולע לחברי הקבוצה בגלל הסתרת "קצין אויב". הוחזק כשנה במחנה שבויים במצרים ואח"כ נתקבל, כיהודי ציוני "בעל ברית", לשרות כרופא צבאי בקאהיד ואח"כ כרופא מטעם הצלב האדום בתחנת רפיח. נפגש עם אנשי הגדוד העברי הארצישראלי והצטרף למפלגת "אחדות העבודה".
בראשית 1919 באה רעיתו ארצה באניה הצרפתית "לא גיאולה", שהביאה הביתה גולים ואנשי צבא ותושבים ארצישראליים מאיסטמבול. השתחרר מהשרות והשתקע ברופא בתל-אביב. התמסר לפעילות רפואית וצבורית. היה רופאם של אנשי "השומר", במשך שנים רבות היה רופא הגימנסיה הרצליה, מפעילי העסקנים של ההסתדרות הרפואית העברית, נבחר למועצה הראשונה של תל-אביב, היה רופאו של ראש העיר מאיר דיזנגוף ואח"כ של ישראל רוקח וכן של רבים מאנשי הצמרת הצבורית ושל המונים מדלת העם, שריפא אותם בחנם או בשכר סמלי והיה מעודד את החולים הדלים ומוותר על שכרו בצורה ידידותית, שלא ירגישו השפלה בגלל עניותם. התמסר להרמת מצבם של בני עדתו והיה יו"ר הסתדרות היהודים ההרריים (עולי קאוקאז) בארץ. יסד אגודה לשיפור הגזע היהודי ועשה תעמולה בכתב ובעל-פה לעידוד הילודה. נתן ביטוי במשפטים צבוריים להשקפות רפואיות-פדגוגיות למען הבראה כללית של הגזע. נתן יד לתכניות בדבר פיתוח תלאביב כעיר מרפא ומרגוע. חקר את הסגולות האקלימיות של הארץ והתקשר בענין זה עם גדולי המדע בעולם.
התענין גם בהבראת המצב המדיני של העם והארץ. עזב את מפלגתו, מפלגת "אחדות העבודה" והצטרף לתנועה הרביזיוניסטית, השתתף ביסוד איגוד הרופאים הלאומיים על שם מכס נורדאו ונבחר לנשיאו. אך ביעודו כרופא בפועל לא ידע שום הבדלים פוליטיים וניגודים צבוריים, וגם מתנגדי השקפותיו הפוליטיות הוקירוהו וחיבבוהו עד יומו האחרון.
פרסם את החוברות "תל-אביב בתור קודאורט" (ת"א, 1927), "ילדינו" (ת"א, 1928), "תל-אביב ריוויירה" (ת"א, 1929), "הביאוטיפולוגיה ומטרותיה" (ת"א, 1930) בעברית ובצרפתית.
נפטר בתל-אביב, י"ג תמוז תש"ג (16.7.43).
לזכרו הקימה עירית תל-אביב על שמו מכון "קרטיאגרפי בבית-החולים העירוני "הדסה" לבדיקות הלב למעוטי אמצעים.
בנותיו: הרצליה אשת ד"ר יצחק שאלתיאל, רות אשת אליהו ספיר.
משה שמואל קרצ'מר
נולד בביאליסטוק, פולין, בשנת תרכ"ט (1869), לאביו אברהם (סוחר באריגים) ולאמו לאה. אחרי למדו בחדרים ובישיבות עלה ארצה בשנת תרמ"ד עם הוריו ושלש אחיותיו. אביו פתח ביפו בית-מסחר לאריגים והחל את עסקו בסחורות שהביא עמו מביאליסטוק. כשנתים עזר לאביו במסחרו, ואחרי שאביו עבר לירושלים (בגלל שריפת חנותו ביפו בידי מתנגדים אלמונים, שלא יכלו לסבול את דברי תוכחתו), יצא משה שמואל לעבוד כפועל חקלאי