שהוא נושא בשמם בהתאם לענין המדובר במסיבות, ומתבל את נאומיהם בהומור חי משלהם ומשלו.
חבר אגודת הסופרים העברים, חבר המועצה של ארגון האמנים והיה שנים אחדות חבר הועד של אגודת העתונאים וחבר בית-הדין שלה.
ערך נשפי ספרות ברוסיה, אוקראינה, גרמניה, ליטא, לטביה, אסטוניה, פינלנד, דניה, שבדיה, נורבגיה, אנגליה, צרפת, איטליה, צ'כוסלובקיה, שווייץ, דרום אפריקה, רודסיה, 38 מדינות של ארצות הברית, קנדה.
ב-27 לאפריל 1948 טס עם להקת "הבימה" להצגות בניו-יורק והשתתף שם ב"הדיבוק" וב"אדיפוס המלך" והופיע בנשפי הקהק"ל ובועידה הציונית השנתית בפיטסבורג. בשובו מאמריקה בספטמבר הוזמן לגיוס-בהתנדבות להופעות בצבא ההגנה לישראל במשלטים, בבתי חולים לפצועי המלחמה, במחנות נופש, ברדיו ובמטות קרביים. בהופיעו בפני הצבא בבית ג'וברין, זמן מועט אחרי כיבוש המקום, ניתן לו התואר "אזרח-כבוד מספר א' של בית ג'וברין".
מרבה להופיע גם בפני עולים חדשים בתכניות שהוא מחבר לצורך השעה.
ד"ר אפרים פישל רוטנשטרייך
לאביו יהושע (ת"ח) ולאמו שרה בת משה לאובר (איש הורביץ). נולד ב-28 למאי 1882 בעיר קולומיה (גליציה). משפחתו היתה משפחת-סוחרים ושומרת מסורת. למד ב"חדר" לכל דרגותיו עד אחרי ה"ברמצוה" שלו, אח"כ נכנס לגימנסיה ובאוניברסיטה הוינאית. למד בה בלשנות ופילוסופיה, ונוסף להם שמע גם הרצאות על כלכלה מדינית.
את חוק למודיו גמר באוניברסיטה בשנת 1908, קיבל את התואר ד"ר לפילוסופיה ונכנס לעבוד בהוראה, קודם שימש בבית ספר מיסודו של הברון הירש בבורשטין שבגליציה ואח"כ כמורד, בגימנסיה יהודית בברורי האונגרית, ואחרי כן נתמנה כמורה בגימנסיה ממלכתית בסמבור, ובמשרה זו שירת עד שנת התפוררות אוסטריה, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה. נשא לאשה את מרים בת ישראל איפרמן מקוליומיה (גליציה).
בימי בחרותו, כשלמד בתורת תלמיד בגימנסיה הפולנית בקולומיה, היה משתתף בהרצאות, נשפים ציוניים, נשפי זכרון לאומיים, טיולים מחוץ לעיר, שבהם התווכחו על בעיות לאומיות. היה גם ציר נבחר בקונגרסים הציונים החל מן ה-7 עד ה-19.
נלחם תמיד בעוז לציונותו בימי שרותו כמורה ממשלתי. פרסם מאמרים על המחשבה הציונית בעתונים "מוריה" "ווסכוד" ובקובצים השונים, בשפה הפולנית. אחרי מלחמת העולם הראשונה התחיל להשתתף ב"מאמענט", והיה מפרסם בו, ספרות כלכליות שבועיות עד 1935. כן השתתף ב"היינט", "כווילא", "נאש פשגלונד", "נובי צז'נניק", "אופיניה" ו"הארץ".
היה יושב ראש המועצה הלאומית היהודית בגליציה (1918-1919), ואח"כ חבר הסינט והסיים הפולני. בסיים הפולני היה יו"ר אגוד הצירים הציוניים.
התמחה בעבודה כלכלית. מומחיותו הגדולה בש אלות כלכליות ביצרה לו פינה מיוחדת בסינט וב"סיים" הפולני.
בשנת 1919 נאסר ע"י הפולנים בעוון עבודתו הציונית וישב בשתי מחנות ריכוז פולניים במשך אחד עשר חודש, גם הורחק ממשרתו בגימנסיה. כשהשתחרר מבית הסוהר התחיל עוסק במסחר, אך את מרבית זמנו היה מקדיש לעבודה צבורית.
בשנת 1922 נבחר לסינט הפולני. לאחר היותו שבע שנים בסינט הפולני נבחר גם ל"סיים" ונהיה ל"מומחה" כלכלי חשוב ב"קולו" היהודית שב"סיים". היה חבר ועדת התקציב של ה"סיים" הפולני.
עבודתו הפרלמנטרית בפולין נמשכה עד 1935 שנת בחירתו להנהלה הציונית בקונגרס הציוני בלוצרן. השתתף בכל הקונגרסים הציונים, החל מהעשירי (1911), והיה יו"ר ועדת הכספים בקונגרס הציוני הט"ו וראש ועדת המסחר והתעשיה בקונגרס הציוני הי"ח (1933).
בהבחרו לאקסקוטיבה הציונית כבכ"ח ברית הציונים הכלליים העתיק את מושבו לירושלים (1935) כמנהל הנהלת המחלקה למסחר ותעשיה, לעתים היה נאלץ גם למלא את מקומו של גזבר ההנהלה, ובתפקידים אלה עמד עד יומו האחרון.
במשך תקופת שרותו בהנה"צ נוצרו על ידו ולפי יזמתו קרנות אשראי שונות לתעשיה, הקיימות עד היום. נוצרה בשותפות עם הבנקים הקרן להבראת התעשיה, שמתפקידה היה לחזק ולהבריא את המפעלים שנודעה להם חשיבות משקית לאומית, נוסדה גם הקרן להלואות קטנות בשביל המפעלים הקטנים ; כן נוסדה קרן להעברת התעשיה משטח יפו לתל-אביב בגלל מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. ביזמתו נוצרו גם המכון לסחר חוץ וגם לשכה להדרכה טכנית. כן ניהל מו"מ בין שוייץ והסוכנות בענין הסכם מסחרי וחתם עליו בשם הסוכנות.