תקופה החלו שני הידידים-השותפים להכין ולהוציא (ביחד עם א. דרויאנוב ) את המאסף "רשומות" לפולקלור ולאתנוגרפיה, שיצאו ממנו ששה כרכים גדולים.
בתרפ"א עלה ארצה עם משפחתו והתישב בתלאביב. אח"כ יצא ביאליק לברלין וחידש שם בתרפ"ב את הוצאת "מוריה" (בה הוצאו גם היצירות שהציל בהביאו אותן עמו בכתבי-יד מרוסיה), ורבניצקי היה המנהל הארצישראלי של ההוצאה, שכן גדל כאן השוק לספרות עברית וגם הסופרים החלו להתרכז בארץ. אחרי זמן קצר נסגרה "מוריה" ושני השותפים, ביחד עם ד"ר שמריהו לוין יסדו את הוצאת "דביר" בברלין, וב-1925 הועברה לתל-אביב, ורבניצקי השתתף בעבודתה ובניהולה כל ימיו, וכאן ממשיכה היא לפעול בכיוון שהתוו לה מיסדיה, ורבניצקי המשיך לכתוב, לערוך ולהגיה את ספרי "דביר", וגם אחרי שלקתה ראיתו לעת זקנה המשיך לעבוד עם סוף ימיו בעזרת בנו, שהיה לו לעינים. המשיך לפרסם בעתונים מאמרים ופרקי זכרונות, וחלק מהם הוציא בשני כרכים בשם "דור וסופריו".
השתתף בחיים הצבוריים והספרותיים של דור אנשי הרוח שעלו מהגולה הרוסית (היה מתרחץ בים אף בחורף בחברת י. ל. גולדברג וד"ר מ. גליקסון, ואף שיחות-החולין שלהם בהזדמנויות אלה היו מוקדשות ברובן לעניני צבור וספרות). השתתף ביסוד אגודת "עונג שבת" ב"אהל שם" בת"א והיה חבר הועד שלה ואחרי פטירת ביאליק הסכים לרשת את מקומו כיו"ר ועדת התרבות של "אהל שם". היה חבר ועד הספריה העירונית "שער ציון" יו"ר ועד הספריה של "בית אחד העם" אחרי פטירת מ. דיזנגוף וחבר-כבוד בועד "בית ביאליק".
בשעת מבוכה גילה אומץ אזרחי לשחות נגד הזרם. כשרגמו פועלים באבנים את בית העסקן ש. י. פבזנר בחיפה, בעקב פולמוס פוליטי-מעמדי, הגיב "דאר היום" בחריפות על השערוריה בסדרת מאמרים בשם "אנו מאשימים". המעשה עשה רושם קשה על יהודי אמריקה, וד"ר א. רופין, שחזר אז מאמריקה והרגיש שם בהלך הרוחות נגד ההנהגה, האחראית להתפרעות המצב בארץ, ביקש מרבניצקי להשפיע למען השתקת התגובות ב"דאר היום", וד"ר וייצמן אף דרש לתבוע את "דאר היום" למשפט. אז התיצב רבניצקי נגד הזרם הרשמי, ובחליפות-מכתבים בינו ובין ב. כצנלסון שפורסמה ב"דבר" ובן בתשובות בעל-פה הביע את דעתו, שלא את המוחים צריך להעמיד לדין, אלא את עושי המעשים המגונים, שכן אם לא תהיה תגובה מתאימה על מעשים כאלה, עתידים הם להרעיל את האוירה בארץ-ישראל.
נפטר בתל-אביב, י"א אייר תש"ד (4.5.44) ונקבר בשדרת הסופרים בבית-העלמין הישן.
בנו; אליהו.
יעקב פבזנר
נולד בקלימוביצ'י, פלך מוהילב, רוסיה הלבנה, כ' אדר תרמ"ד (1884), לאביו אברהם מרדכי ולאמו בתיה בת אברהם ברכין. קיבל חינוך מסורתי והשתלם בבתי-ספר, אצל מורים פרטיים ובלימוד עצמי בשפת ובספרות העברית, בלשונות אירופיות, בלימודים בלליים ובפנקסנות.
בעודו נער הגיע להכרתו הלאומית-הציונית מיד אחרי הקונגרס הציוני הראשון, ובבחירות לקונגרס השני כבר השתתף בפעילות ועזר לבחירת הד"ר צבי ברוך לציר מהומל. עבר לחארקוב ועבד שם כמנהל חשבונות במשרדו של חיים כהן (חברה למסחר במאזוט), עסק בשקידה בכל ענפי העבודה הציונית; היה מראשוני הפעילים למען הקרן הקימת ברוסיה, הפיץ הרבה מניות של "אוצר התישבות היהודים" (כדי להקל את רכישת המניות אף על מעוטי-אמצעים הנהיג שיטת תשלומים לשיעורין בצורת בולים), עבד במחיצתם של העסקנים ד"ר יעקב ברנשטיין-כהן ומיכאל אלייניקוב בארגון אגודות ציוניות רבות בחוגי-צבור שונים, פעל להפצת השפה והספרות העברית וגם בעבודה לאומית מקומית (בבחירות ל"דומה" ועוד).
לרגל הפולמוס בין "ציוני אוגנדה" ו"ציוני ציון" אחרי הקונגרס השלישי והתחלת זרם העליה השניה החליט לעלות ארצה. הצטרף לארגון "הבלויים החדשים", נשלח להכשרה במושבה החקלאית היהודית דומברובני בבסראביה, ומשם עלה לארץ בשנת תרס"ז. בגלל המלריה שתקפתו אחרי בואו והתנאים הקשים שנתקל בהם נכנס לעבודה בבנק אפ"ק. הגיע בו לדרגת מנהל-חשבונות ראשי של המרכז והסניף היפואי ועבד בו כ-18 שנה.
נשא לאשה את חנה בת הסוחר והעסקן ר' יחיאל בן ר' חיים שמרלינג , מאבות הישוב האשכנזי ביפו (ראה בכרך זה, עמודים: 1231, 1290).
בימי שירותו עזר להשלטת השפה העברית בכל ענפי עבודת הבנק, חיבר את המלון "מונחי הבנק", הראשון מסוג זה בעברית, והחליף מכתבים בענין זה עם ועד