בחדרה ועסק במסחר. הביא ארצה את יתר בני משפחתו.
בינתים חלה במחלת השיתוק ועל הכל דיכאתו מהלומה איומה כשמת בוארשה בנו בכורו עוה"ד שמואל צבי בענעט , מראשי האקדמאים, חבר הנהלת המרכז של הסתדרות הציונים הכלליים, פובליציסט והיסטוריון, שלמרות גילו הצעיר כבר ניבאו לו גדולות בשטח מדעי זה ועבד במחיצתם של גדולי ההיסטוריונים היהודים בפולין. אח"כ באה המלחמה הגדולה, בה נספו שני בניו ושלש בנותיו ומשפחותיהם בידי הנאצים בפולין.
נפטר בחדרה ו' אב תש"ג (7.8.43), ונקבר ביום המחרת.
צאצאיו: שמואל צבי ז"ל, מרדכי ז''ל, יעקב (ביחד עם אשתו הד"ר אסתר ובנם אריה נספו ע"י הנאצים בראדום), איתמר יוסף (גמר את הסמינריון למורים ולרבנים "תחכמוני" בוארשה, למד באוניברסיטה בירושלים וכיום מזכיר התאחדות האכרים בחדרה וסופר "הבוקר" בשומרון), דב (חבר קואופרטיבההובלה האזרחי "איתן" בחדרה, מהמתנדבים לבריגדה העברית במלחמת-העולם השניה, חיל בצבא ישראל), חיה לאה אשת משה וינשטוק (ת''א), רחל ז"ל, חוה אשת זליג מאנעלא (נספו יחד עם בנם איתמר יוסף ע"י הנאצים בקיעלצה), הינדה אשת יעקב זילברברג (ת"א), יפה אשת יעקב שלזינגר (ת"א), טובה (גוטשה) אשת מיכאל הירשפלד (חיפה), שרה (נרצחה ע"י הנאצים גקיעלצה).
אפרים דיינארד
נולד בשאסמאקן, פלך קורלאנד, רוסיה (אח"כ לטביה), בשנת תר"ו (1846).
קיבל חנוך תורני וכללי ומנעוריו הרגיש נטיה לטור בעולם, להתבונן בחיי היהודים בתפוצותיהם ולפרסם את רשמיו ודעותיו בספרים ובחוברות.
למסעו הראשון יצא בהיותו בן 16, בשנת תרכ"ב. במסעו בשנת תרל"ג התודע לראש חכמי הקראים ברוסיה שמואל פירקוביץ (בכינויו הספרותי אבן רש"ף) ועזר לו להכין רשימות של כתבי-יד עתיקים, שמכר אח"כ לאוצר הקיסר הרוסי. אך יחסים אלה לא מנעוהו מהלחם בעטו במכרו זה ואחד מספריו הקדיש להוקעת זיופיו של אבן רש"ף בכתבי-יד עתיקים, זיופים שעשה לשם אישור תורת הקראים נגד התורה הרבנית המקובלת בישראל. אחרי מות אבן רש"ף יצא למסעותיו לארץ הקדם ונתפרסם בעולם היהודי כתייר-חוקר. בשנת תרל"ח הוזמן מטעם חברת כי"ח שבפאריס לחבר סטטיסטיקה מפורטת על היהודים בעולם. בתר"מ שלחמו השר ארקאדי קורפמאן מפטרבורג לתור את ארץ-ישראל לשם חקירת התנאים ליסוד מושבה לחקלאים יהודים. בשובו מהארץ החלה תסיסת הפרעות ברוסיה וזרם הגירת היהודים ממנה, וחברת כי"ח הזמינתו לנסוע לברודי (בימים ההם עיר-הגבול שבגליציה האוסטרית, שאליה נמלטו המהגרים היהודים מרוסיה בשבילי יערות בלי פספורטים), כדי לעזור לשליחי החברה בסידור הגירת הפליטים לאמריקה. אך בהיותו מצדד בעליה לארץ-ישראל, במקום ההגירה לאמריקה, דחה את ההזמנה ועבר לאודיסה לעזור בארגון ההגירה-העליה לארץ-ישראל.
בשנות השמונים למאה הי"ט החזיק באודיסה בית מסחר לספרים עברים ונודע כמומחה לספרים ולכתבי-יד עתיקים, והרבה סופרים וחוקרים יהודים אף מארצות קרובות ורחוקות היו באים אליו להתענין בדבר ספרים עתיקים וחדשים. כך נעשתה חנותו מקום פגישה לאנשי המדע והעסקנות היהודים. בין האורחים הקבועים של חנותו היו גם ראשוני העסקנים של חיבת ציון באודיסה, ביניהם מ. ל. לילינבלום, זליג אפשטיין, י. ח. רבניצקי ועוד. הוא הצטרף אליהם למען הפעולה ובאותה תקופה פרסם את חוברתו "שאו נס ציונה" לשם תעמולה לחיבת ציון.
בשנת תרמ"ד יסד אגודה בשם "זרובבל" במטרה לעבוד לציון מהשקפה מדינית ולתכלית זאת שלח את ישראל איסר הלוי לנדא על חשבונו לקונסטנטינופול לשם יסוד אגודה לציון אשר בראשה יעמדו גדולי ישראל בעיר זו. על חותמת האגודה כתב בראשה: "נוסו מצפון", לעורר את העם לצאת מרוסיה.
בתרמ"ח יצא לאמריקה, השתקע בארלינגטון שבקרבת ניו-יורק. הוציא במשך זמן קצר שבועון עברי בשם "הלאומי" לתעמולת חיבת ציון, ואח"כ עסק במסחר בספרים עתיקים. בתרנ"ז יסד מושבה חקלאית יהודית במדינת ניבאדה שבארה"ב. בעשור-השנים 1909- 1899 נסע שלש פעמים לארצות המזרח ואסף כתבי-יד עתיקים, שמכר לאספי-ספרים נודעים. במסעו הראשון, ב-1899, עלה בידו לגלות את הגניזה שבביתהכנסת העתיק בכפר גובאר שבקרבת דמשק, המפורסם על-ידי "מערת אליהו" שבתוכו, ימצא שם כתבייד עתיקים ויקרים.