זו - כדרך אבותיו שצירפו מלאכה לתורה - והיה הצלם היהודי הראשון בירושלים, כי לפניו עסקו בכך רק בעלי-מקצוע יונים וארמנים.
בשנת תרס"א נשא לאשה את לאה שרה בת ר' אפרים ניסן זאקס ילידת העיר העתיקה בירושלים.
עקב בתשומת-לב אחרי כל החידושים והשכלולים שהונהגו במקצועו במשך הזמן והנהיג אותם אצלו. שירת את מוסדות התורה והחסד בצילומי אישים, בנינים, מקומות היסטוריים, קברי צדיקים ותמונות רבות מההווי הירושלמי רב-הגונים, ובמשך עשרות שנות עבודתו נצטברו אצלו הרבה רבבות העתקים של צילומים בעלי ערך דוקומנטרי והיסטורי. הנציב העליון הראשון ליהודה, סיר הרברט סמואל , היה פונה אליו בכל מקרה שנזקק לעדות מהימנית שנשתמרה בצילום בעניני הארץ והעליק לו תעודת-כבוד על שרותו זה.
בעת מושב הועדה הבינלאומית לבירור הזכויות והתביעות על הכותל המערבי הסתייע הצד היהודי לפני הועדה בצילום שנמצא באוסף שלו, שנראים בו יהודים קשישים יושבים על ספסל מול הכותל וקוראים תהלים. צילום זה אישר, שהיתה ליהודים זכות "חזקה" להעמיד ספסלים ברחבת הכותל.
אפרים פישל שטרן
נולד בלוצק, פלך ווהלין, רוסיה, י"ד אדר תרי"ח (1858), לאביו אליקום צבי ולאמו רחל. למד בחדרים ובישיבה והשתלם בהשכלה כללית. הצטרף לחובבי ציון מנעוריו והתמסר להוראת השפה העברית.
נשא לאשה את רבקה בת גרשון שרמן מפודוליה.
היה מורה עברי למעלה מ-50 שנה (מהן למעלה מ-40 שנה ברוסיה) והעמיד תלמידים הרבה, שהחדירם חיבה לציון ולתחית העם ושפתו, מהם רבים העומדים כיום בראש תנועת העבודה והעסקנות הציונית והצבורית בארץ.
בשנת תר"פ עלה ארצה מקישינוב והמשיך בעבודת ההוראה במושבות יבנאל -פתח תקוה.
נסע בשליחות בית חנוך עורים הירושלמי לארצות הברית.
נפטר בתל-אביב, ט"ז שבט תר"ץ, ונקבר בביתהעלמין הישן.
צאצאיו: שרה אשת המנוח שמואל בלום (הנדיב, שנדב את בנין "אהל שם" בת"א), שרה אשת ליוניה אורגייבסקי (בעל בית דפוס), דוד (אגרונום, מנהל מחלקת ההתישבות של הסוכנות היהודית במשך שנים רבות), בתיה אשת הארכיולוג והבלשן ד"ר שמואל ייבין, חמדה אשת הסופר עבר הדני. שולמית (מזכירת לשכת המסחר בת"א).
ליאון שטיין
נולד בביאליסטוק, פלך גרודנא, בשנת תרכ"ד (1864), לאביו דב (מכונאי בבית-חרושת לאריגה) ולאמו חנה. למד בחדרים, גמר גימנסיה ריאלית, עבר בהצמיינות את בחינות הכניסה לפוליטכניון המוסקבאי, המשיך את לימודיו בצרפת והוסמך למהנדס.
נשא לאשה את אסתר בת שמריה רבינוביץ, אחותם של הסוחרים הידועים ביפו בוריס ויצחק רבי נוביץ. (נפטרה בחיפה, כ"ג תשרי תש"ח - 7.10.47).
לדרישת אחיו הבילויי הרופא ד"ר מנחם (מארק) שטיין (ראה כרך א', עמוד 115) עלה ארצה בשנת תרמ"ז, ובעזרת אחיו זה הקים ביפו, ליד שכונת נוה צדק שנוסדה באותה שנה, בית מלאכה ומסגריה, שהיה המפעל היהודי הראשון במקצוע זה בארץ והשני בגדלו בארץ, אחרי בית-החרושת למתכת ויציקה של האחים ואגנר הגרמנים ביפו.
בימים ההם היה שטח העיבוד החקלאי בהשקאה בארץ (פרדסים וגני ירק) מצומצם במרחב בגל הצמצום בעומק בניצול מקורות המים שבקרקע (עומק של לא יותר מ-10- 15 מטר), שממנו העלו את המים בגלגל אנטילאי מונע בכח בהמה (שיטה המוזכרת במשנה ועד השנים האחרונות עוד נראו שרידיה פה ושם בכפרים ערביים נידחים). כדי להעמיק את הקידוחים ולהנהיג שאיבה במשאבות מוטוריות היה צורך בתעשית מתכת מפותחת, אבל בזאת לא היתה בארץ. היו קיימים בתי מלאכה קטנים ליציקת נחושת, אבל בכל עניני יציקת ברזל היו בתי-המלאכה המעטים של יהודים וגרמנים זקוקים לפנות למפעלים שבמצרים, ובגלל התחבורה המשובשת וגורמים אחרים שבסדרים הפרימיטיביים היתה כל הזמנה של יציקת ברזל במצרים עילה ביוקר וכרוכה באיחורים גדולים. האחים שטיין (הרופא והמהנדס) יזמו איפוא לפתח בארץ את התעשיה של יציקת ברזל, כדי לתת דחיפה לפיתוח החקלאות והמלאכה והתעשיה. לדרישת הד"ר שטיין עלה ארצה בתרנ"ב המהנדס גדליהו וילבושביץ (ראה כרך ב', עמוד 939) לחקור את המצב והאפשרויות. לפי הצעותיו הגדיל ליאון שטיין את בית המלאכה