ווילנה, שחבריה עלו ארצה בשנת תק"ע ויסדו את הישוב האשכנזי הפרושי בירושלים) .
הצטרף לתנועת הבונים החפשים והיה ממיסדי הלשכות "סיני" ו"הר ציון" בירושלים. תוך תקופה קצרה הצליח למלא את כל התפקידים החשובים בלשכה ובכל הועדות, ותשומת לב מיוחדת הקדיש תמיד לעזרת אחים.
ב-1936 עזב את משרתו בממשלה ועבר לעבוד כמנהל כללי של חברות הביטוח הזרות במשרדי גיסו י. מ. טוקטלי , סוכנן הכללי בארץ, ופעל רבות למען פיתוח העסק ביחד עם פיתוח הארץ, בהשפעה על חברות הביטוח הזרות ובעזרה ארגונית להן שתשקענה הון בהלואות לצרכי בנין הארץ.
היה ער לכל דבר טוב, עניו בהליכותיו, סמל לסדר ולדייקנות, מוכן בכל עת לעזור בעצה ובהדרכה.
נפטר בתל-אביב, כ"ג אדר א' ת"ש (3.3.40).
בתו: יעל אשת פלטיאל ואכטפוגל (בן הרב יצחק יעקב ואכטפוגל , מראשי ישיבת מאה שערים ומטובי הרבנים בירושלים).
אברהם זאב ליפקיס
נולד בביאליסטוק, רוסיה-פולין, בשנת תרל"ז (1877), לאביו ר' משה (סוחר, בן-תורה) ולאמו שרה בת ר' שלמה וחנה מרגלית . ביזמת הסבתא חנה החליטה המשפחה לעזוב את חיי האמידות והנוחות, לקנות נחלה בפתח-תקוה מאת השליח ר' אברהם קופלמן , ובראשית תרמ"ג עלה ארצה עם הוריו וכל ילדיהם והסבתא חנה ב"קבוצת הביאליסטוקאים", מחדשי הישוב בפתח-תקוה והתישבו בראשונה בבית שבנו בכפר יהודיה (המושב יהוד) "עיר המקלט" מפני הקדחת ששררה אז בפתח-תקוה, ואח"כ עברו עם יתר המתנחלים לביתם בפתח-תקוה.
למד תורה מפי מלמדים ואח"כ בישיבת הרב מרדכי גימפל יפה ביהודיה, היא הישיבה הראשונה בישוב חקלאי בארץ, וכשגדל החל לעבוד במשק הוריו והתמחה בכל ענפי החקלאות.
נשא לאשה את לאה בת ר' דב מגיד שעלתה עם הוריה מביאליסטוק.
היה בין הראשונים שנטעו כרמי שקדים וכרמו הצטיין בעיבודו ובתנובתו. נטע פרדס באדמת מיר ליד הירקון והיה הראשון שהעמיד משאבה מוטורית לשאיבת מים מהירקון להשקאת הפרדס. עשה גם נסיונות לגידול כותנה. תוך כך קבע יום-יום עתים לתורה ולתפלה בצבור.
אחרי שהוריו נפטרו בגיל צעיר, בעקב הסבל הרב בהחיאת שממות הארץ, גידל את אחיו ואחיותיו הקטנים וכן גידל יתומות והשיאן. עשה צדקה וחסד לנצרכים, בעיקר בצנעא, תמך במוסדות החסד ושמו הונצח לזכרון-כבוד במושב-זקנים של פ"ת.
היה חבר מועצת בית הכנסת הגדול, חבר ועד הכורמים, חבר הועד החקלאי, חבר הועד לחלוקת קרקעות כפר סבא ואחד מהנוטעים הראשונים שם. וכשהתנפלו ערביי הסביבה על כפר סבא בתר"ע נסע עם פרץ פסקל אל הקאימקם של טול כרם וביקשו את עזרת כוחות השלטון להשקטת המהומה. בתרס"ב נבחר לועד המושבה ומעז היה פעיל כל ימיו בעניני הצבור, במשך שנים רבות היה יו"ר המועצה (אז עמדו בראש המושבה ועד ומועצה), גזבר-הכבוד של המועצה והחותם על פתקאות-הממון של המושבה, שהיו להן מהלכים גם ביפו ובסביבה כאמצעי-תשלום עובר לסוחר ומקובל על הקהל לא פחות מהמטבע הממשלתי הטורקי. במשך כמה שנים היה אף מוכתר המושבה ולא פעם נאסר בגלל פיגורי המושבה בתשלום מם ה"מעשר" כשלא השיגה ידה לשלמו במועדו. יצג את פתח תקוה בועד התאחדות המושבות ביהודה.