עם ר' אלתר ריבלין יסד בית לחם ותה, שהיה נותן מזון כל-שהוא לאלפי רעבים, ויום-יום היה בא שמה לשתות תה ביחד עם הרב י. מ. טיקוצ'ינסקי, כדי שרבים מהאמידים שנשארו מחוסר כל לא יבושו לבוא גם הם לאכול ולשתות שם.
היה נאמנם של נדיבים ומוסדות עזרה שבגולה והיו שולחים על שמו את תרומותיהם למוסדות שבירושלים. כשהמוסד היה זקוק לעזרה דחופה בגלל איחור בוא הכספים מחו"ל, היה מקבל בהשתדלותו הלואה בלי רבית.
וכן הפקידו בידו הגרמנים הנוצרים את רכושם. נפטר בירושלים, ט"ו אלול תש"א (7.9.41). צאצאיו: צפורה אשת ר' אליעזר דוד ברלין (בת בן אחיו), הרב משה ליב שחור, חיה אשת ר' יחיאל מיכל חרלפ, אפרים (סוחר ועסקן בת"א), אלכסנדר זיסקינד (סוחר).
שמואל יוסף עגנון (צ'צ'קס)
נולד בבוצ'אץ', מזרח גליציה, ט' אב תרמ"ח (1888), לאביו ר' שלום מרדכי הלוי צ'צ'קס (מוסמך לרבנות, סוחר פרוות, ממשפחת המהרש"א; חוקר וכותב שירים, בקי בספרי הפילוסופיה הישראלית וחיבור גדול על הרמב"ם) ולאמו אסתר בת ר' יהודה פארב הכהן , (אשה משכילה ועדינה, בקיאה גם בספרות הגרמנית הקלאסית). למד מגיל שלש ועד תשע שנים בחדרים, ומאז והלאה בהדרכת אביו ושנה אחת בהדרכת הדיין של הקהלה. אביו הדריכו גם בקריאת ספרי מחקר ופילוסופיה, וגרמנית למד מפי המורה בבית-הספר מטעם הבארון הירש שבעיר. מילדותו הרבה לקרוא ספרי מדרש ואגדה, ספורים וספרי קורות העתים, שהיו מצויים בבתי יהודים תורניים מרוב אהבה לספרים היה מקדיש בעודו נער את הפרוטות שקיבל מאביו לרכישת ספרים ולא פעם היה אף לווה ברבית כסף מחברו, על מנת לפרעו מה"הכנסה" היום-יומית, לבל יחמיץ הזדמנות "בלתי-חוזרת" לקנית ספר בעת שנמצא לו.
מתוך קריאה בא לידי כתיבה ובן תשע התחיל לכתוב חרוזים קלים בעברית, ובאותה שנה חיבר גם בלדה ארוכה באידית רקומה הוי יהודי של סביבתו בצירוף תמונות ומעשים מעולם הדמיון והאגדה. מאז כתב כמעט בכל יום שיר באידית - שיר לירי או בלדה על נושא מתוך ספורי-עם. בן חמש-עשרה פרסם הסכמה בחרוזים בעברית על הספר "מנחת יהודה" (ביאור לאגדות רבה בר-בר חנא מאת יהודה צבי געלבאד ) ובאותה שנה פרסם בלדה באידית על ר' יוסף דילה רינה בעתון שיצא בסטאניסלוב. בל"ג בעומר תרס"ד נתפרסם שירו הראשון בעברית, "גבור קטן", בשבועון הקראקובי "המצכה" בעריכת שמעון מנחם לזר ואח"כ עוד שירים וספורים קטנים וכן ספורים קטנים באידית בעתון הלבובי "לעמבערגער טאגבלאט". התקרב לאגודה הציונית שבעיר והיה פעיל בה ביותר, וכשבא לבוציאץ' הסופר אלעזר רוקח (אחיו של ר' שמעון רוקח איש-יפו), האביר הנודד של חיבת ציון בגולת מזרח-אירופה (ראה כרך ב', עמוד 915), התקרב הצעיר אליו והיה מעוזריו הראשיים בעתון "דער יודישער וועקער" שהוציא שם. בתרס"ז הוזמן ללבוב לעוזר קבוע לגרשם באדר בעריכת העתון העברי "העת", וכל ימי קיומו של העתון (כחודש ימים) פרסם בו ספורים בכינויים שונים.
אחרי פסח תרס"ט נפרד מהוריו ויצא דרך לבובוינה לעלות ארצה. בוינה יעצו קרובו המלומד דוד היינריך מילר להשאר שם והבטיח לעזור לו בצרכי קיומו להמשכת לימודיו. כדי שלא לבוא לידי נסיון יצא ברכבת הראשונה לטריאסט ובל"ג בעומר הגיע ליפו. נתמנה למזכיר ועד חובבי ציון ביפו, מזכיר ראשון במשפט השלום העברי ומזכיר "המועצה הארצישראלית" (תרס"ט) שע"י המשרד הא"י. נתקרב לש. בן-ציון וזה הזמינו להשתתף ב"העו מר". בו פרסם (בחוברת א' של כרך ב') את ספורו "עגונות" בחתימת ש. י. עגנון , ומאז היה זה שמו הספרותי הקבוע ומשנת תרפ"ד ואילך גם שמו הרשמי. אח"כ פרסם ספורים שונים ב"הפועל הצעיר", וביניהם את ספורו "והיה העקוב למישור", שעשה רושם רב כל-כך, שי. ח. ברנר לוה כסף, יסד הוצאת ספרים מיוחדת לכך והוציא את הספור בצורת ספר, שמהדורתו נמכרה כולה בשבועות מעטים (הספר יצא בשש מהדורות בעברית, וכן בתרגומים לשש שפות). בתרע'"ג יצא לברלין על מנת לשהות בה זמן קצר. התקשר להוצאת הספרים "יודישר פרלאג". שפתחה מחלקה לספרים עברים והוציאה את המהדורה השלישית של "והיה העקוב למישור", את תרגומו לגרמנית מאת מאכס שטראוס ואחרים מספוריו בעברית. התקרב למרטין בובר ופרסם בירחונו "דער יודע" כמה מספוריו. בתרגום גרמני של מאכס שטראוס וגרשם שלם. בגלל מלחמת-העולם לא יכול לחזור ארצה. המשיך בגרמניה בעבודת הוראה וספרות. אז סיים את "הנדח" שהתחיל בכתיבתו עוד בארץ, כתב את "מחמת המציק", "הנסתרות והנגלות", "לסונקה", "מעלות ומורדות", "אגדת הסופר" ורוב "אגדות פולין". אחרי