בתש"ז ערך את כל הכתבים הציוניים של הרב צבי קאלישר והוסיף להם מבוא היסטורי. השתתף בעריכת "ספר הזוועות", כרך א', תש"ה, ואת הקבצים "מפרשת השואה", תש"ה-תש"ז (חוברת א': חזית יהודית באירופה ; חוברת ג': מחנות ההשמדה בפולין) שניהם בהוצאת ועד ההצלה שליד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל.
היה פעיל בהתאחדות הציונים הכלליים וב"העובד הציוני" בירושלים, ומעת איחוד שני פלגי הציונית הכללית בתש"ו - בהסתדרות הציונים הכלליים הנו חבר הנשיאות של סניפה בירושלים, חבר הועדה לתיעוד של "יד ושם", חבר הועד של הארכיון הכללי לתולדות ישראל והועדה הארכיונית ליד החברה הארצישראלית להיסטוריה ואתנוגרפיה.
צאצאיו: יקיר, סגלה.
יעקב פנחסי (פנחסביץ)
נולד בפוצ'פ, פלך צ'רניגוב (אוקראינה), ז' חשון תר"מ (1879), לאביו ר' מאיר פנחסוביץ (שו"ב) ולאמו אסתר לבית יודוביץ מסוראז.
קיבל חינוך מסורתי בחדרים ובגיל צעיר החל לעבוד לשם עזרה למשפחה.
בתרס"ד עלה לארץ בראשית העליה השניה. עבד בחקלאות בראשון לציון והיה ממיסדי סניף מפלגת "הפועל הצעיר" שם, ביחד עם יוסף וית קין, אברהם זוננברג, א. מ. צודקוב , ועוד. השתתף באספה הכללית הארצית הראשונה של "הפועל הצעיר" שהתקימה ביפו בסוכות תרס"ו ונבחר כחבר למרכזה הראשון. עבר לפתח-תקוה והיה ממארגני סניף "הפועל הצעיר" שם, היה פעיל ביסודם ובניהולם של המטבח, הספריה, הקלוב ובית הפועלים (בעזרת הקהק"ל) במושבה, שהיו אז המוסדות הראשונים של הפועלים מסוג זה בארץ. פעל למען החדרת פועלים עברים לעבודה ולשמירה במושבות.
בעזרתו הפעילה נדפס בתרס"ו בהקטוגרף - הגליון הראשון של עתון המפלגה "הפועל הצעיר". השתתף ביסוד מושב העובדים הראשון "עין גנים" ע"י פתחתקוה בשנות תרס"ז-תרס"ח, והיה מתעשרים המתישבים הראשונים בו. נבחר לחבר הועד הראשון של המושב, ביחד עם מנחם בוגרצוב, זאב רוצקין-כרמלי, יצחק כבשנה ויחזקאל בית-הלחמי. והיה חבר הועד עד אחרי מלחמת העולם הראשונה.עם בוא הפועלים עולי תימן לפתח-תקוה נתרבו המחלות ביניהם ובהשתדלותו אצל הד"ר ארתור רופין , מנהל המשרד הארציישראלי של הסתדרות הציונית, הוקם במושבה בית חולים זמני בהנהלתו. בועידת פועלי יהודה (תרע"א) בעין-גנים ועם ייסוד הסתדרות הפועלים החקלאיים, נבחר כחבר למרכזה.
בשנת תרע"א נשא לאשה את שושנה בת יעקב מרדכי גולדברג מעולי סיביריה.
בימי המלחמה העולמית הראשונה, היה חבר ועד החיטה של פ"ת ביחד עם ברוך גולומב וזאב ליפקס. נתן חלק מאדמתו בעין-גנים לשם זריעת ירקות בימי המלחמה לקומונה של פועלי פ"ת. היה ממיסדי הצרכניה בשביל מתישבי עין-גנים שהוקמה מכספי קרן העזרה.
בשנת תרע"ח נענה לצו ועד הצירים לגיוס שוטרים למשטרה היהודית המיוחדת שהתקיימה כשלש שנים בשם "הסתדרות השוטרים העברים בארץ-ישראל", והיה חבר מרכזה ביחד עם יצחק הוז, רפפורט, זהבי, אלדמע, אליהו ברלין ויוסף שפרינצק . שירת כשנתים בתור שוטר.
השתתף בארגון האורזים בפרדסי המושבות "האורז" וחבר מרכזה. חבר במועצת-המשנה למושבות שע"י המרכז החקלאי.
צאצאיו: מאיר, אסתר אשת בנימין גיבלי, מרים, זמירה, עודדה ומרדכי.
חיה פייגה פלמן
נולדה בפלוצק (רוסיה), בשנת תרל"ד (1874), לאביה יצחק בן ר' הירש ליב לדרברג (למדן, סוחר) ולאמה פנינה (פרל).
כבת שנה עלתה ארצה עם כל בית אביה ואבי-אביה והתישבו בירושלים. הלדרברגים, שנקראו בירושלים פלוצקר על שם מקום מוצאם, יסדו את בית-המסחר המודרני הראשון לכלי זכוכית וחרסינה, ומכשירי כתיבה, הצליחו בעסקם ועזרו לנצרכים ולכל דבר טוב ומועיל לכלל, והיא גדלה בבית הוריה ונתחנכה לפי מסורת הימים ההם בירושלים.
בשנת תרנ"ב נישאה לחיים בן דב דוד ושרה איטה פלמן ("אם הפרדסנות") ממזריץ' וירדה מירושלים לדור בבית היהודי הבודד של המשפחה בכפר הערבי סומל, ליד הפרדס, שהיה במרחק רב מהישוב היהודי הקטן שביפו העיר. היתה לעזר לחמותה האלמנה בניהול הבית והפרדס ובינתים ילדה וגידלה בנים ובנות בתנאים חלוציים קשים (ראה כרך ב' עמודים: 568, 785).