ליריחו ובכיבוש רמת-מצפה (א-סאלט) שבערב הירדן והצטיין בגבורתו.
אחרי פירוק הגדוד נשאר בארץ, הצטרף ל"אחדות העבודה" ולהסתדרות הכללית. היה חבר בגדוד העבודה וניהל עבודה בסלילת כביש עפולה-נצרת, ואח"כ ניהל את לשכת העבודה בירושלים.
פרסם מאמרים ב"פארווערטס" הניו-יורקי וב"דבר".
כשנוסד המושב אביחיל בעמק חפר להתנחלות משוחררי הגדודים העברים, שהוא היה אחד ממיסדי ארגונם להתישבות, התנדב לצאת ראשון לכיבוש המקום ושמירתו וריכוז העבודות להקמת הנקודה.
בשבוע השלישי לעלותו על הקרקע נרצח לאור היום בידי בידואים, ביום כ"ו שבט תרצ"ג (22.2.33).
בנו: עמירם.
אברהם אליעזר גדנסקי
נולד בסקלבמרז, פלך קלץ, פולין, כ"ו כסלו תרנ"ו (1895), לאביו צבי (סוחר זעיר) ולאמו רייזל בלומה בת ר' זאב לידא (סוחר בחמרי בנין, נכדו של הרב מווייסליץ ר' דוד לידא , חברו של האדמו"ר ר' יעקב יצחק - "החוזה" - מלובלין ומחבר הספר "מגדל דוד" בקבלה, שהיה נכדו של ר' דוד לידא, רב בכמה קהלות בפולין ובליטא, במגנצא שבאשכנז ובשנותיו האחרונות רב ראשי לאשכנזים באמשטרדאם, מחבר הספרים "עיר דוד", "עיר מקלט", "מגדל דוד", "שומר שבת כהלכתו", חלקי אבנים", "דברי דוד", "תפוחי זהב", "סוד ה' ליראיו", ועוד ספר "באר עשק", שחלק ממנו פורסם בספר היובל לסוקולוב, לפי כתב-יד מאוניברסיטת קמברידג', וחלק גדול מתוכו בספר "פנקס ועד ארבע ארצות" - זה היה ספר פולמוסי בענין המחלוקת שקמה עליו באמשטרדאם, כשנטה לחסידות בראשיתה וראשי הקהלה, שנכוותה במחלוקת בעניני כת שבתאי צבי, חשדה בו שהוא משתייך לכת הזאת, סילקוהו מהרבנות ופרסמו נגדו כרוזי גנאי. אז פנה בתלונה לועד ארבע ארצות בפולין, וזה הצדיק אותו והכריז חרם על הפוגעים בו, כ-50 איש, ועל מקצתם חרם בעולם הזה ובעולם הבא, ואז החזירתו הקהלה בכבוד ופייסה ופיצתה אותו על סבלו ונזקיו והועד של ד' ארצות הדפיס חלק מספריו ועל חשבונו).
למד בחדרים, בבית-המדרש בעירו חצי שנה בישיבת הרבי מגור, שנתים בבית-המדרש בזאוויארצ'ה ואכל "ימים" אצל בעלי-בתים, ואח"כ החל לעסוק במסחר. המשיך באורח-חיים חסידי, נסע לימים נוראים לאדמו"רים והתנגד לציונות מטעמים דתיים כדרך חסידים בפולין.
ב-1917 נשא לאשה את לאה בת ר' זאב קוזמא והתישב בעיר סטרזמישיץ.
לאחר כשנה שמע בסוסונוביץ את הרצאתו של הרב מגראיובה (הוא הרב משה אביגדור עמיאל, שהיה אח"כ רב ראשי בתל-אביב), שוכנע מדבריו והצטרף לתנועת "המזרחי" ואף השתתף ביסוד סניף המזרחי והחלוץ המרכזי בעיר מושבו. סטיתו של אברך ממשפחה חסידית מיוחסת מהדרך המקובלת עוררה רעש גדול בעיירה. היו מריבות וסטירות-לחי ועיכוב קריאת התורה בבית-המדרש, אך כל זה לא הועיל "להחזירו למוטב". גם האדמו"ר ר' דוד אהרן טברסקי מז'וריק ניסה להניאו מדרכו החדשה, ואחרי ויכוח ממושך ביניהם נפרדו דרכיהם לנצח וגדנסקי חדל מנסוע לאדמו"רים והתמסר ביתר מרץ לפעולה ציונית וב-1919 אף השתתף בועידה הארצית השניה של המזרחי שבפולין בוארשה, כן פרסם מאמרים ציונים ב"מומנט" הוארשאי בשנות 1918/19.
כשהחליט לעלות ארצה, והוא כבר אב לשתי בנות, למד שלשה מקצועות לשם עבודה בארץ: עבודות מלט, פחחות וקונדיטוריה. אחרי עמידה תקיפה על דעתו לעומת פקידי המשרד הארצישראלי בוארשה קיבל סרטיפיקט, ובשנת 1923 עלה לארץ ומצא לו מקום לעסוק במקצוע הקונדיטוריה ופתח את עסקו ברחוב הרצל קרן שדרות רוטשילד ופיתח את העסק במשך הזמן לקפה ומסעדה.