בזמן ההוא עוד היה קיים איסור חמור לפתוח בתי עסק באותו חלק של רחוב הרצל, בקטע של שכונת תל-אביב ה"עתיקה", שנועדה להיות פרבר דירות וגנים בלי מסחר ומלאכה. אך כשקיבל ראש העיר מאיר דיזנגוף את הידיעה על אישור ההלואה האמריקנית הראשונה לתל-אביב בסך 75.000 לירות, שכח מרוב שמחה את האיסור שב"תקנת קדמונים" (מלפני 14 שנה) וחתם על הרשיון, ומאחר שהותרה הרצועה ניתנו עוד רשיונות ורחוב הרצל נתמלא בתי-עסק והפך מרחוב של פרבר לרחובה של עיר.
הקונדיטוריה שלו נעשתה במהרה מקום-פגישה חברתי "לכל העיר" (בממדיה הזעירים בימים ההם), ואף לתיירים הציגוה כסימן להתפתחות העירונית ורבים היו אנשי-השם המקומיים, אורחים ותיירים אורחיה הקבועים. לאחר זמן יסד מלון, קפה ומסעדה ברחוב יבנה. באותה שנה השתתף ביסוד התאחדות הסוחרים וב-1937 ביסוד הארגון הכללי של המעמד הבינוני, כן השתתף ביסוד האיגוד למען תוצרת לעזרת נפגעי המשבר. ובשנות 1925/26 היה חבר הועד הפועל של הסתדרות השכנים. בשנת 1942 היה מפעילי "בני חורין" ביסודו של ד"ר אברהם וינשל לשם הקמת ממשלה עברית זמנית בגולה.
פרסם מאמרים ב"הארץ" (1925), ב"המשקיף" (1946) ומפעם לפעם גם בעתונים אחרים, ובירחון "החברה" מפרסם הוא בקביעות מחקרים להבהרת הרקע והמובן של אגדות סתומות בתלמוד, ובעיקר לחשיפת הרקע הפוליטי של התנגדות היהודים בתקופה ההיא בגלוי ובמחתרת לשלטון הרומאי בארץ.
בנותיו: צפורה אשת ישעיהו ליטמן, רחל אשת ישראל ברויר, אסתר ז''ל, שרה אשת מרדכי לוי, רבקה.
צבי שמיר (שוארץ)
נולד בנובוסליציה, בסראביה, רוסיה, ח' טבת תרנ"ו (2.1.1896), לאביו יחיאל (סוחר באריגים, מפעילי "ציוני ציון") ולאמו מינצה בת מרדכי בוגרד. למד בחדרים, בבית-המדרש ובגמנסיה באודיסה וב-1911 עלה ארצה ללמוד בגימנסיה הרצליה בתלאביב וגמר במחזור השלישי ב-1915. הצטרף ל"קבוצת השמונה" ויצא בשמה למרחביה לשמש שם כמורה - עד 1918. ב-1919 יצא ללונדון ולמד שם באוניברסיטה בבית-הספר למדעי הכלכלה והמדינה והוסמך ב-1926 ב-(M.Sc. )Econ למד שם גם בבית-המדרש לרבנים ("הקולדז' היהודי"), יסד את שיעורי הערב לעברית מטעם עירית לונדון ולימד בהם בשנות 1920/26. היה חבר ועד "פועלי ציון" בלונדון וצירם בועידת מפלגת העבודה הבריטית ב-1925. היה כתבם הלונדוני של "קונטרס" ואח"כ "דבר" ופרסם בהם מאמרים שונים. חבר מערכת "הפרקליט" - בטאון עוה"ד בארץ ופרסם בו מאמרים.
ב-1926 חזר ארצה ונתמנה למזכיר מחלקת התעמולה בלשכה הראשית של קרן היסוד ומזכירו הפרטי של ליב יפה. נשא לאשה את רחל בת דב קלימקר (מחלוצי התעשיה בארץ), מנהלת מגרשי המשחקים לילדים על שם גוגנהיימר מטעם "הדסה" בארץ.
המשיך ללמוד במכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית ובבית-הספר למשפטים הממשלתי בירושלים, הוסמך לעורך-דין ב-1936 והצטרף למשרדו של עוה"ד ד"ר ברנרד ג'וזף (ד"ר דב יוסף, בתקופת מלחמת ישראל מושלה הצבאי של ירושלים מטעם מדינת ישראל), ומאז הוא שותף לפירמה משפטית זו.
בתקופת לימודיו המשיך גם בהוראה. בשנות 1928/34 היה מרצה בסמינריון הפועלים בירושלים, ובשנות 1931/32 מרצה בבית-הספר למסחר של חברת כי"ח.
פעיל בעניני צבור כיו"ר ועד שכונת רחביה, חבר ועדת המצב שליד קהלת ירושלים, יו"ר "מגן ירושלים" (איחוד מפעלי העזרה הסוציאלית של קהלת ירושלים), חבר ועדת הבקורת של החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, חבר מרכז חבל ימי לישראל, חבר ועד קרן היסוד בירושלים, חבר הנשיאות של הסתדרות עורכי הדין בארץ, היה חבר בית-הדין העליון של ההסתדרות, חבר המועצה המשפטית של מדינת ישראל, חבר הועד הפועל של אגודת שוחרי האוניברסיטה.
בנותיו: רות אשת משה דיין מנהלל (מפקד צבא ישראל בירושלים בדרגת סגן-אלוף), ראומה (חילת).
מנחם בדר
נולד בדוקלה, מערב גליציה, פולין, בשנת תרנ"ו (20.9.1895), לאביו יוסף אהרן ולאמו חוה בת שמואל יהודה לאנגר. קיבל חינוך יהודי וכללי, גמר גימנסיה