העברית השפה היחידה, קם הוא והתנגד לכך מתוך נימוק דמוקרטי - לבל תשלל זכות הבעת הדעה מאנשים שעדיין אינם שולטים די הצורך בשפה העברית, ובראש וראשונה התכוון בכך לנוחות עצמו, בדרכו הביתה תקפו אותו הרהורי חרטה: היתכן שהוא, ציוני מסור מנעוריו, יתיצב נגד השפה העברית, ונוסף לכך - בארץ-ישראל ?! אז קיבל על עצמו, לא לדבר עוד אלא עברית הן בחיים הפרטיים והן בעניני צבור - ואת נדרו זה שבלבו קיים מאז כל ימיו, והרגיל בכך גם אחרים להתגבר על הקשיים ולדבר עברית, כי לא יבלו לוותר על פעילותו והוכרחו לפנות אליו "אפילו" בעברית.
בשנים האחרונות פעיל הוא במוסדות הדתיים במושבה.
צאצאיו: ד"ר יצחק (רופא בניו-יורק), עמיהוד (מהנדס בניו-יורק), רחל, אבינעם (חקלאי ברחובות).
ד"ר מיכה בן-עמי (רבינוביץ)
נולד באודיסה, רוסיה, ו' סיון תרנ"ה (28.5.1895), לאביו חיים מרדכי (הוא הסופר הנודע בן עמי מתקופת התחיה הלאומית ברוסיה - ראה כרך ב', עמוד 783, מצאצאי רבי מיכל מזלוצ'וב, מאבות החסידות, וממשפחת ר' נחמן מברסלב , נין הבעש"ט) ולאמוחיה בת ירמיהו יפה (אחותו של הד"ר הלל יפה, מזכרון יעקב, ראה בכרך זה, עמוד 1141).
קיבל חינוך עברי וכללי בעברית ורוסית באודיסה. יצא בילדותו עם הוריו לשווייץ. שם גמר גימנסיה, למד באוניברסיטת ז'ניבה, הוסמך לד"ר לרפואה והתמחה ביחוד ברנטגנולוגיה. המשיך את קשריו עם השפה והספרות העברית והיה פעיל באגודת סטודנטים ציוניים.
עלה לארץ בדצמבר 1925 והיה מראשוני הרנטגנולוגים בארץ, וביחוד בתל-אביב, ומאז עוסק הוא במקצועו. הקים מכון רנטגן בת"א.
בשנת 1934 נשא לאשה את חנה בת משה שמואל שטרן מביליץ. היה אחד מהשנים שיסדו את איגוד הרנטגנולוגים, חבר הועד הארצי שלו ויו"ר ומזכיר סניפי התל-אביבי וחבר ועד צרפת-ארץ-ישראל.
פעל רבות לפיתוח הרנטגנולוגיה בארץ, בהרצאות בכינוסי אנשי המקצוע ובמאמרים בעתונות הרפואית. חיבר מלון רנטגנולוגי עברי, חקר וכתב (ביחד עם הד"ר אשר גולדשטיין) בשדה המונחים המדעיים בכלל ורפואיים בפרט ופרסם בענין זה הרבה מאמרים בעתונות הרפואית. כן פרסם מאמרים, מתוצאות נסיונו וחקירותיו, בענפים שונים של הרפואה, ובעתונות הכללית זכרונות על אביו ולקוטים מאמרותיו, חקירה רפואית בקשר לתנ"ך, זכרונות על ביאליק, מכתבים ומאמרים בענינים ספרותיים וצבוריים שונים בארץ וב"הרופא העברי" בניו-יורק.
אח בלשכת הבונים החפשים "ברקאי".
בנותיו: אמרה, הילה.
מאיר יעקב הכהן קפלן
נולד בוולקוביסק, פלך גרודנה, כסלו תרי''ב (1851) לאביו יהודה ליב (ת"ח, מצאצאי משפחת תורנים וצדיקים, שלפי המסורת זכתה ליחס-הוקרה של הגר"א שפדה פעם את עצמו אצל אביו - זקנו של ר' מאיר יעקב בהיותו בטוח שהוא כהן טהור. הגר"א שהיה בכור, נהג לפדות את עצמו בהיפגשו בכהן צדיק ובעל מדות תרומיות) ולאמו עדל חיה (נשאה בעול החזקת הבית ועסקה במסחר, נתפרסמה בפקחותה).
למד בחדר ובישיבה עד שעלו לארץ בשנת תרכ"ו (1866). המשיך ללמוד בישיבתו של הרב שמואל סלנט בירושלים.
נשא לאשה את רייזל בת ר' מנחם מנדל יפה (מן המלמדים הראשונים בישיבת "עץ חיים"), נפטרה בראשון לציון, כ"א טבת תרנ"ד ובזיווג שני נשא לאשה את גוטה לבית איצקוביץ (נפטרה בגדרה, י"ג טבת תרצ"ט). התעסק בהוראה והיה מהראשונים שהתחילו ללמד לפי השיטה "עברית בעברית". דיבר רק עברית והשתמש במבטא הספרדי, כי רק בדרך זו ראה אפשרות למצוא לשון משותפת עם העדה הספרדית. שינה משיטת-הלימודים שהיתה נהוגה אז ולא לימד את תלמידיו גמרא עד שלא סיימו את חמשת חומשי תורה עם רש"י ונביאים ראשונים.
קיבל להוראה מספר תלמידים מצומצם מבני הורים מתקדמים ותלמידי-חכמים שהתענינו בחינוך בניהם.
היה איש נוח לבריות, בעל מדות תרומיות ורכש ספרים חשובים והוציא עליהם את פרוטותיו האחרונות. היה בעל ידיעות מרובות בהיסטוריה ובפילוסופיה כללית. כשגדלה משפחתו וצרכיו נתרבו, התמחה גם בשחיטה וקיבל קבלה לשו"ב מהרב שמואל סלנט.