בעלותו ארצה קירב אותו ביפו אחד התושבים הותיקים בעיר, ר' משה בצלאל טודרוסוביץ (ראה כרך א', עמוד 412), הזמינו לביתי ואיכסנו בכבוד וכשעמד לנסוע לירושלים נתן בידו מכתב סגור בבקשה למסרו להרב צבי פסח פראנק . הבחור העולה קיים את השליחות מבלי לדעת את תוכן המכתב, רק לאחר חודש נודע לו הדבר, כשהרב פראנק הציע לו לשאת לאשה את גיסתו שעלתה ארצה לא מכבר, היא מרת חנה בת הרב דוד שפירא מקובנה, בן הרב חיים יעקב שפירא שהיה ראב"ד בירושלים, בן הרב אריה ליב שפירא אב"ד בקובנה, - והנשואין נערכו ביום ח' תמוז תרס"ה.
מתרע"ז ואילך הוא משגיח רוחני בתלמוד-תורה "עץ חיים". כחצי יובל שנים, עד לסיום השלטון הבריטי בארץ, שימש בהתנדבות כאב רוחני לאסירים ולעצורים הפליליים והמדיניים היהודים בבתי-הכלא ובמחנות המעצר, נוסף להרב הרשמי לבתי-הכלא ולרבנים הצבאיים שמתפקידם היה לבקר גם במחנות המעצר. בשבתות ובחגים ולפעמים גם בימות החול היה מבקר בבית-הכלא, מנחם ומעודד את הכלואים ומשפיע עליהם מתנחומי האמונה. גם ללוחמי החרות הנדונים למאסר ממושך או למות נתן הרבה עידוד ותנחומים והכניס קרני אורה באפלת חייהם.
צאצאיו: רשא אשת הרב שמואל אהרן יודלביץ (ר"מ בישיבת "בית יוסף" בירושלים), שפרה אשת ר' אהרן בן הרב אלחנן יעקובוביץ (חבר המערכת להוצאת הש"ס מחדש בארץ), שיינה אשת הרב יוסף שלום (רב ב"תפארת בחורים" בירושלים, שיסד אביו ר' אברהם הרב מאמלא), הרב חיים יעקב לוין (רב באמריקה, מחבר הספרים "חיל המקדש" ו"חיל המלך" על הרמב"ם), עטול אשת הרב אליעזר פלצינסקי (ר"מ בישיבת "תורת משה" ליד היכל התלמוד בת"א), הרב רפאל בנימין לוין (מחכמי הישיבות בירושלים, הרב שמחה שלמה לוין (מלומדי הישיבות בירושלים).
יעקב ויניק
נולד בלונקובקה, ליד אומאן, פלך קיוב, אוקראינה, ו' תשרי תרמ"ח (1887), לאביו דוד ולאמו חנה לבית גולדשמיד . למד בחדרים ובשנתו ה-12 עבר לאודיסה ועבד כעוזר בחנות. הצטרף לסוציאלדמוקרטיה הכללית וב-1905 עבר ל"פועל ציון" והיה פעיל במפלגה בעניני פוליטיקה ותרבות במחיצתו של בר בורוכוב .
עלה ארצה ב-1910. עבד בשמירה בראשון לציון, באר יעקב ורחובות. הצטרף ל"השומר" ועבד בשמירה במושבות הגליל. עבד כשנתים בבן-שמן ואח"כ בפתח תקוה. השתתף בעליה על הקרקע (כיבוש המקום) בעטרות (קלנדיה) ובקרית ענבים (דילב), ובאותו זמן התגורר עם חבריו בכפר הערבי אבו-גוש. עם פרוץ מלחמת-העולם הראשונה והשלטון הטורקי החל לרדוף את היהודים, ברח יעקב ויניק מחשש מאסר מאבו גוש דרך ההרים לכפר מידיה (מודיעין), לבן שמן ומשם לפתח תקוה והצטרף לקבוצת הפועלים השיתופית "אחוה" שרוב חבריה היו מאנשי "פועלי ציון". (באותו זמן השתייכו שאר חבריו לקבוצת "העבודה" של אנשי "הפועל הצעיר"). עבד זמן מה בחקלאות בפתח תקוה ואח"כ נלקח לעבודת-כפיה בשרות הצבא הטורקי. עבד בכריתת עצים להסקת הרכבות בנחל שורק (ואדי צארר), בחפירת באר בנבי רובין ליד נס ציונה, ובהובלת חמרי מלחמה בחזית עזהבאר שבע. בסוף 1917 חזר לפתח תקוה, עבר לבאר יעקב ועבד בשמירה ובכריתת עצי זית ברמלה עד הכיבוש הבריטי. נשלח עם קבוצת חברים מטעם המוסדות לחדש את העבודה ברוחמה, שהוזנחה אחרי מות המנהל צבי הירשפלד . התנדב לגדוד העברי הארציש ראלי ושירת בו כשלש שנים. אחרי שחרורו עבד כחבר בקבוצת "אחוה" ביעור הכרמל בחיפה והצטרף למפלגת "אחדות העבודה".
ב-1919 נשא לאשה את מרים בת מאיר דב ורבקה לאה טובולסקי. בשנות 1922/23 עבד בעגלונות בתל-אביב, לשם עזרת קרוביו שעלו ארצה וביסוס, אך לא