החלוקה שהוציא אז מ. אוסישקין בשם "ארץ הבחירה" בעברית ובאנגלית.
חתם את מאמריו בשמו הספרותי "אחד הבונים", י. פ. ספירבסקי. כמה ממאמריו נתרגמו לאידיש, צרפתית וגרמנית.
בנו: אוריאל נחום.
ד"ר יוסף יואל ריבלין
נולד בירושלים, ט"ז תשרי תר"ן (1889), לאביו ר' ראובן (עסקן, מזכיר הועד הכללי "כנסת ישראל" - ראה בכרך זה, עמוד 1496, - בן ר' יוסף יואל בן ר' אליהו "בעל לשון הקודש" בן ר' הלל ריבלין מראשי עלית הפרושים) ולאמו איטה רבקה בת ר' יצחק צבי שפירא מיהודיה - ראה כרך א', עמוד 425 (אחות אברהם שפירא גבור פתח תקוה).
למד בתלמוד-תורה שבשכ' מזכרת משה, מפי מלמדים פרטיים, בת"ת "עץ חיים", בבית-הספר למל ובביתהמדרש למורים של חברת "עזרה" הברלינית ושם קיבל הוראה נוספת בתלמוד ובלימודי היהדות מפי קרובו הרי"מ פינס, שהיה אז מורה לתלמוד במוסד. למד גם ערבית בבית-הספר התיכוני הממשלתי "ראוד'את אלמערף" בירושלים.
בתר"ע הוסמך למורה ועבד בהוראה בביה"ס של "אליאנס", בבית-המדרש "דורש ציון" לילדי הספרדים בעיר העתיקה ובביה"ס למל עד תרע"ד. באותה שנה היה מראשי הלוחמים לעברית בימי מלחמת השפות נגד "עזרה" ושליטתה החינוכית בארץ, ומשנוסדה רשת בתי-הספר הלאומיים היה מזכיר הרשת בירושלים, והמשיך בעבודת ההוראה.
בשנת תרע"ז התנדב ללמד את ילדי מגורשי יפו ות"א במחניהם בכפר סבא. שם נאסר על-ידי השלטון הטורקי והובא לכלא ירושלים ואח"כ לכלא דמשק. שם שוחרר בהשתדלות המהנדס גדליה וילבושביץ, שניהל בתי-מלאכה טכניים בשרות הצבא הטורקי ועבד אצלו כמזכיר עד סוף המלחמה, וכן לימד שט בבית-הספר העברי בהנהלתו של ישראל איתן והשתתף בפעילות בעבודה הצבורית והתרבותית העברית.
אחרי המלחמה חזר ארצה, ואחרי זמן מועט נשלח חזרה לדמשק לנהל שם את בית-הספר העברי לבנות של ההנהלה הציונית, נבחר שם ליעד הקהלה ביחד עם יהודה בורלא , שניהל את ביה"ס העברי לבנים, והיו נציגי ההסתדרות הציונית בדמשק.
נשא לאשר, את רחל בת החוקר יצחק יחזקאל יהודה (ראה כרך זה, עמוד 1376). נפטרה בירושלים, י"ג שבט תרצ"ה, ובזיווג שני נשא את רחל בת ר' אליהו יוסף ריבלין. בתרפ"ב חזר ארצה ונתמנה למנהל בית-הספר לבנות בטבריה. בתרפ"ג יצא לפראנקפורט ע"מ בגרמניה, למד שם באוניברסיטה במחלקה למדעי המזרח שפה וספרות ערבית ואיסלאם, ובו בזמן ניהל שם קורסים לעברית. בתרפ"ז הוסמך לדוקטור למדעי הרוח, חזר ארצה ונתמנה לעוזר במכון למדעי המזרח של אוניברסיטת ירושלים, בתרצ"ו נתמנה למדריך ומתש"ב ואילך הנו מרצה מן המנין לשפה וספרות ערבית, וכן הנו מורה לערבית מתרפ"ח ואילך בבית-המדרש למורים ובגימנסיה העברית ברחביה.
בתרפ"ח נבחר לחבר מרכז הסתדרות המורים ובשנות תר"ץ-תש"א היה יו"ר המרכז. בתרפ"ט נבחר לחבר ועד הלשון, אח"כ גם לועד המרכזי ולועד המנהל וממשיך בשרותיו אליו משהפך ועד הלשון לאקדמיה העברית.
היה חבר פעיל בועד החברה להיסטוריה ואתנוגרפיה בשנותיה הראשונות וכותב בקביעות ברבעון "ציון" שהיא מוציאה עורך ביחד עם ד"ר רפאל פטאי את הרבעון "עדות" של האגודה הירושלמית לפולקלור ואתנוגרפיה. היה יו"ר התאחדות בני הישוב בירושלים, יו"ר המועצה לתרבות של הועד הלאומי, סניף ירושלים, והנו חבר הועד הפועל ויו"ר ועדת הספריה של בית-הכנסת "ישורון" בירושלים. מתש"א ואילך חבר הועד המרכזי של תנועת החרות וסגן יו"ר סניפה הירושלמי.
פרסם הרבה מאמרים פובליציסטיים ומחקרים בעניני חינוך, תולדות הישוב הישן, יהודי המזרח ותרבותם, תרבות ערבית ואיסלמית וכו' בעברית ובגרמנית בעתונים ובכתבי-עת דלהלן: "העברי" (ברלין, בעריבת הרב מאיר ברלין), "הזמן" (וילנה), "האור", "החרות" (ירושלים), "המוריה", "אחדות", הקבצים "ירושלים" ולוחות ארץ-ישראל של א. מ. לונץ, "דאר היום", "הארץ", "הבוקר", "הצופה", "דבר", "מזרח ומערב" (רבעון), "הד המזרח", "היום", "הד ירושלים", "לשוננו" (של ועד הלשון), "הד החנוך", לוח א"י של ברינקר, "קובץ העתונות העברית" (דוד יודילביץ וזלמן פבזנר); "פראנקפורטער צייטונג" ו"אידישעס וואכנבלאט", "חרות" (ת"א).