מפריו: "חוק בקוראן" (בגרמנית, הוצאת באמברגר את וואהרמאן, פראנקפורט, תרצ"ג), "חיי מוחמד" (שני ברכים, הוצאת "מצפה", תרצ"ה), חוברת "ראשית הישוב מחוץ לחומה" (תרצ"ז), "הקוראן" (תרגומו לעברית, הוצאת "דביר"), "תולדות הספרות הערבית" של ניקלסון (תרגום לעברית, מלק א', הוצאת האוניברסיטה העברית, תש"ה), "מאה שערים" (יצא ע''י המחלקה לעניני הנוער של ההסתדרות הציונית, המדור הדתי, בהוצאת "מוסד הרב קוק", תש"ו). בניו (מאשתו השניה); ראובן, אליעזר.
אלחנן קרוסרסקי
נולד בסקרוני (בסארביה) בשנת תרנ"ב (11.8.1892), לאביו שמואל דוד (ראה עליו בעמוד 1494, בכרך זה) ולאמו צפורה בת זאב קויפמן. קיבל חינוך מסורתי, גמר בית-ספר למסחר במוהילב-פודולסק וקיבל את התוארים "אזרח נכבד" ו"מועמד למדעי המסחר". עזר לאביו בעסקיו ביצוא תבואות מרוסיה ובתעשית ניקוי שעורים בשביל בתי-חרושת לבירה במוסקבה ובפטרבורג. כתב מאמרים בעתונים "פראבסקאיד, ז'יזן", "אודיסקיה נובוסטי", "בליצקייה מיסל" ועוד.
בתרע"ג ביקר בארץ להכנת העליה של בית אביו ובתרע"ד עלה עם הוריו, אחיו ואחותו והתישבו בתלאביב. באותה שנה בקיץ נסע בשליחות אביו לאיסטמבול להשתדל אצל הממשלה המרכזית הטורקית בדבר קבלת זכיון לרשת טלפונים עירוני ובינעירוני ועוד, אך מלחמת-העולם שפרצה - שמה קץ לכל התכניות. בשנות המלחמה, כשהיו קשיים בחילופי כספים תורכיים וצ'קים של בנק אפ"ק. ובקבלת הלואות, היה בעל משרד לעסקי כספים (חלפונות ומתן הלואות), ביחד עם שותפו חיקל שיף, ועל ידם עברו רוב הצ'קים של בנק אפ"ק.
בתרע"ח נשא לאשה את שושנה בת יחזקאל רפ פורט. משהתפתחו החיים הכלכליים בארץ וגדל הביקוש לעצה ולעזרה יורידית בסכסוכים מסחריים ובעסקי קרקעות, למד בבית-הספר הממשלתי למשפטים בירושלים, גמר בתרפ"ו ובראשית 1927 קיבל את הרשיון לעסוק במקצוע עורך-דין. עבד בתחילה בשותפות עם עוה"ד מרק גורודיסקי ואחרי שנים אחדות פתח משרד לעצמו, הקיים עד היום.
השתתף ביסוד בנק קופת-עם והיה חבר מועצתו במשך שנים רבות. עזר לרכישת אדמה ממשפחת באמיה, שעליה נבנתה שכונת גבעת רמבם ליד ת"א (גבעתים). בעבודתו בעורך-דין נטל על עצמו ליצג יחידים וגופים צבוריים בבקשות והשתדלויות שונות אצל השלטון, ובשטח זה נתגלגלה זכות על ידו להלחם מלחמות משפטיות על זכויות היהודים בארץ נגד נוהג השרירות והקיפוחים מצד שלטונות המנדט. המחוקק הכין תחת מסוה "טובת הכלל" חוקים מכוונים להצר את צעדי היהודים, למנוע את עליתם ואת השתרשותם בארץ. אולם מאחר שהמחוקק לא יכול לחזות מראש את כל המקרים העלולים להתרחש, יצאה החקיקה המרושעת מתחת ידו כמלאכה בלתי מושלמת, ובין סעיפי החוקים המקפחים והבולטים אפשר היה למצוא תמיד איזו נקודת-תורפה, שלא בוצרה די הצורך, להסתער עליה בהתקפה משפטית ולהבקיע בה את חומת החוק. כן היו מקרים, שאנשי השלטון בארץ, הרשו לעצמם מעשי-רשעות שרירותיים שהיו פסולים אפילו לפי החוקים שלהם. במקרים כאלה היה איש-משפט בעל אומץ יכול לתקוף את מנגנון השלטון בבטחון גמור לנצחון. (רק לאחר מעשה יכול המחוקק לסתום את הפרצה על-ידי חוק חדש או תיקון לחוק ישן, אם עלה בידי שכלו להציג את חידושיו ותיקוניו כנחוצים לטובת הכלל, - אבל גם ליכולת זו היה גבול ואיש-המשפט היה יכול אם היה בו האומץ הדרוש, להוקיע את מזימת-הרשע שבאותה "טובת הכלל" ולגרום להכנסת נקודת-תורפה בביצור התחוקת האנטייהודי החדש ולהכין עליו את ההתקפה המשפטית לכשיזדמן אזרח נפגע שיתבע את צדקו בדין). במלחמה משפטית זו התמחה ורבה היתה התועלת שצמחה מפעולותיו לכלל היהודי בארץ.
בעניני עליה השיג סרטיפיקטים במקרים קשים, ובאחד המקרים השרירותיים ביותר, בענין בקשת שמו אל דבורקין מראשון לציון, הצליח בהתקפתו המשפטית עד כדי כך, שהביא להתפטרותו של היהודי (וה"ציוני") האנגלי אלברט חיימסון ממשרתו כמנהל מחלקת העליה הממשלתית, בה הצטיין בקפדנותו על שמירת חוקי העליה.
בעניני תחבורה ניצח את סירובו של מר פולוק, מושל מחוז יפו, וב-1932 השיג רשיון לפתוח קואוטובוסים ישיר בין תל-אביב ובין בית וגן (בת-ים) דרך יפו. כן עזר לועדת נמל תל-אביב במלחמתה להשגת רשיון להורדת עולים ונוסעים בנמל זה בשנות מהומות 1936/38.