ב-1931 חל פילוג בהגנה והנוער הלאומי התארגן לבדו בארגון ב'. כשהגיעה ל"דן" הידיעה על הקמת הארגון הלאומי של ההגנה עזב את לימודיו, חזר ארצה והתיצב לשרות ארגון ב'. היה מפקדו בירושלים ואח"כ בתל-אביב. כשהוקם האיחוד מחדש נתמנה לסגן המפקד בהגנה המאוחדת, אך הויכוחים והחיכוכים בין אנשי שני הזרמים, שלא פסקו למרות האיחוד הארגוני, היו למורת רוחו ויחד עם חברו אברהם תהומי , פרש מן העבודה בהגנה והסתדר כפקיד בחברת "מסחר ותעשיה" בתל-אביב.
נשא לאשה את ד"ר שרה בת אברהם קארפ (רופאה).
כל ימיו היה חדור הכרה לאומית-ממלכתית. היה אמיץ ומוכן להקרבה. בהליכותיו ובמעשיו היה למופת לחבריו ולחניכיו, שרבים מהם הצטיינו במילוי חובתם למולדת כחברים מן השורה ומפקדים בהגנה, באצ"ל ובלח"י.
נפטר בתל-אביב, כ"ו סיון תש"ג (29.6.43).
בנו דן נולד ארבעה ימים לפני מותו, ביום כ"ד מיון תש"ג (25.6.43), ונקרא בשם כינוי-המחתרת של אביו.
(אלתר) שמואל מרדכי ורשבסקי
נולד בבידיטשב, בשנת תקצ"ז (1837). לאביו טודרוס ולאמו ביילה (מצפת).
קיבל חינוך מסורתי. נשא לאשה את אסתר פריידל בת הרב יצחק גליקין (אחות אשת הרב יוסף מוהליבר) .
עלה לא"י בשנת ת"ר (1840) כשהיה בן 3 שנים יחד עם הוריו ואחיו יוסף בער. עבד בהתחלה בדפוס של ניסן ב"ק וכן נתמנה לשמש בית הכנסת של ניסן בק ואח"כ לשמש כולל וואהלין וחברה קדישה ואחרי שהכיר ע"י זה את תושבי העיר, נתמנה למוכתר ושימש בתפקיד זה במשך 68 שנים כמוכתר ראשי לעדת האשכנזים בירושלים. עם תעודותיו שהיה חותם היתה הממשלה התורכית מתחשבת. הציל רבים מעבודת הצבא, ממאסרים. בעיקר עשה רבות למען העו לים עם "הפתקא האדומה" והשאיר אותם בארץ. בתור שתדלן אצל ראשי הממשלה התורכית בירושלים הצליח עפ"י רוב להקל על גזירות רעות וכוי. הוציא בערבותו אסירים. ע"י הכוללים סדר את תשלומי "הראש" (עבור כל מגויס היו משלמים כופר. מס גולגולת) לשחרור מהצבא. משכורתו מועד הכוללים היה 40 פרנק לחדש.
היה שותף עם יצחק רוקח ואח"כ עם בנו שמעון רוקח (אבי ראש עירית ת"א) בקבלנות הממשלה התורכית לגבות מסי הדרכים ("בית אל-קארוסא") ביפו, "באב אל-ואד" וירושלים.
היה אהוב אצל השכנים הערבים והצליח אצלם לרכוש קרקעות וכו'. היה ידיד טוב לראש העיריה סלים אפנדי ופעל אצלו רבות.
היה בן בית אצל הרב שמואל סלנט , ישראל וניסן בק, יוסף ריבלין ועוד.
נפטר בירושלים, ט' חשון תרפ"ט.
צאצאיו: יצחק, רייזל אשת הרב שבתי טרכטנברג, אברהם קלמן, טודרוס.
הרב יהודה קסטל (קאשטיל)
נולד בחברון, בשנת תרל"א (1871), לאביו ר' אלעזר (סוחר, לפי מסורת המשפחה מצאצאי ר' יהודה הלוי, ממשפחת מגורשי קסטיליה שבספרד שהתישבה בעזה תיכף אחרי הגירוש ב-1492 וכשכבש נפוליון את עזה ב-1799 עבר חלק מהמשפחה לחברון), ולאמו שרה. (אחיו היה הרב מאיר שמואל קסטל הי"ד, מחללי פרעות חברון בתרפ"ט, ראה כרך א', עמוד 335).
למד בתלמוד תורה ובישיבת הרב אליהו מני בחברון (ראה כרך א', עמוד 41) והתמחה ברבנות, שחיטה וחזנות והוראה.
נשא לאשה את רחל בת יוסף אנכונה (מיוצאי עיר-הנמל אנכונה שבאיטליה).
אחרי נשואיו היה במשך כמה שנים רב, מורה, חזן ושוחט בקהלה שהתקיימה אז בעזה. חזר לחברון ולהזמנת עדת המערביים (יוצאי מרוקו וצפון אפריקה) עבר ירושלימה והיה מורה בתלמוד-תורה שלהם בעיר העתיקה. (בין תלמידיו מאז נמנה גם הסופר והעמקן אברהם אלמליח) . אח"כ יסד חדר תורה פרטי לילדי הספרדים בשכונת נחלת שבעה. השתתף ביסוד השכונות רחובות (שכונת הבוכארים), זכרון משה ורוחמה. בנה לו בית בכל אחת מהן (אחרי שמכר את ביתו הקודם) תחת השגחתי האישית. כשנפתח התלמוד-תורה בשכונת הבוכארים עבר אליו כמורה ראשי ללימודים העבריים. נתחבב גם על התיירים שבאו מבוכארה לבקר בירושלים ולהזמנתם נסע עמהם בשנת תר"ס וניהל במשך כמה שנים בתי תלמוד-תורה בערי טורקסטאן: בוכארה, קוקאנד וסאמארקאנד, ולימד בהם תנ"ך, דקדוק, תלמוד ותולדות ישראל, רכש לו ידיעות בשפות רוסית ובוכארית ובתרע"ג חזר לירושלים.
משנת תרע"ח ועד סוף ימיו היה אחד המורים הראשיים בבית-המדרש "דורש ציון" בירושלים (בית