לעת זקנה נשאר גלמוד בכפר, כי רעיתו הלכה לעולמה וכל צאצאיו הסתדרו במקומות אחרים, ומשלא יכול עוד, בגלל מחלה וחולשה, להתקיים בכוחות עצמו, העביר אותו יגאל , בן-זקוניו, לקיבוץ גינוסר שהוא חבר בו. ואם כי יגאל עצמו חי מחוץ לקיבוץ, בתור אלוף בצבא ישראל, מוחזק שם הזקן בכבוד ובחיבה, מכין ספר זכרונות ומרבה לכתוב חרוזים ופזמונים, הנקראים בכל חגיגה ומסיבה של הקיבוץ.
בגלל זקנתו לא יכול להשתתף במלחמת שחרור המולדת בפועל, אך מפעם לפעם -הרגיש צורך לכתוב לבנו עצות לטובת הניצחון, והבן התחשב בהן במדת האפשרות. אחרי שהבן ניהל בהצלחה את כיבוש באר-שבע שלח לו האב מכתב דחוף אל מפקדתו, בו כתב, על סמך בקיאותו בשבילי הנגב מעת שרותו בצבא במלחמת-העולם א', שלמען בטחונה של באר-שבע הכרחי לכבוש גם את ביר-עסלוג'... ועל אותו מכתב רשם הבן המפקד אל קצין-המבצעים שלו: "מלא-נא את בקשת אבא..." והבקשה נתמלאה לשמחת כל ישראל.
צאצאיו: משה אהרן (המנהל הכללי של רכבות ישראל), מרדכי (יו"ר המועצה המקומית בבנימינה), צבי (לשעבר חבר מועצת העיר נתניה, כיום מוכתר נתניה ומנהל מחלקת הגנים והנטיעות של העיר), אליאב (מנהל תחנת הרכבת בחיפה), דבורה אשת פנחס הרשקוביץ (מנהל מחלקת הצרכנים בחברת החשמל בחיפה), האלוף יגאל אלון . (ערכים עליהם ראה בכרך זה).
אהרן ציזלינג
נולד בנרוצ'יבוצי (אחוזה חקלאית בפלך מינסק, רוסיה). ז' באדר תרס"א (26.2.1901) לאביו הרב צבי מנחם ולאמו אסתר בת פנחס קפלן. הסבה מצד האב, הרב ב"צ אריה לייב, גדול בתורה בן בית בכל מכמני השפה העברית, יחד עם זאת בקי בספרות הגרמנית. פרסם שירים ב"הפלס". כתב שירי עם וגם התאים להם נעימות משלו. בכל מחוזות ליטה נפוצו שירים אלה, ביחוד זכה לפופולריות השיר "אל תחרש" שנדפס בפורמט כיס. תרגם לעברית משירי פרידריך שילר. היה מטיף בוילנה, שם הדריך בדקדוק עברי את המשורר מ. צ. מאנה . עם כל זאת היה אדוק במצוות עד לקיצוניות. ספריית השכלה שהיתה ברשותו, חתומה ונעולה היתה בפני כל זר, רק הוא לבדו רשאי היה לעיין בה ולהשתמש בספריה בגלל חובת "דע מה שתשיב, לאפיקורס". ועוד ניגוד אפייני שני בהליכותיו: מצד אחד חובב ארץ-ישראל נלהב, מכבד עבודה בכלל וחקלאות בפרט. כשאחיו יהודה אידל פרסם חיבור "ילקוט ארץ ישראל", צרף הקדמה אליו ושירים בשבח החקלאות, על הקציר, האסיף. ומצד שני מתנגד להסתדרות הציונית ולשימוש בלשון העברית כלשון דיבור יום-יומי. עלה ארצה עם אשתו מלכה למשפחת יפה בשנת 1906 ונפטר בירושלים בימי מלחמת העולם הראשונה. אשתו עוד האריכה ימים אחריו.
הסבא מצד האם רבי פנחס קפלן (בנו של אברהם יעקב , גדול בתורה ועתיר נכסים, נדבן, תושב לחוביץ פלך מינסק), איש רב פעלים, בעל השפעה בחצרות מושלים וגרפים. מפורסם בטוב לבו ושנינותו. חוכר אחוזות. עשרות שנותיו האחרונות חי בברנוביץ. בה שמש עם תום מלחמת העולם הראשונה כסגן ראש העיר. כמוהו כאביו, מתנגד לציונות. המשפחה - 14 בנים ובנות - נפוצה בכל רחבי תבל, מהם יצאו להשכלה ולאוניברסיטאות. אחדים אף היו מעורים בתנועות המהפכניות בימי הצאר. מהם ממלאים תפקידים במשטר הסובייטי.
האב הרב צבי מנחם , גדול בתורה והשכלה, מתלמידיו של יצחק אלחנן . לא רצה להשתמש באיצטלת הרבנות. אחרי נשואיו חכר אחוזות גדולות מידי הגרפים פוטוצקי וצ'פסקי, תחלה בסביבות פינסק אחר בסביבות ניסויץ ולבסוף על יד ביטן במחוז סלונים. היה זה משק חקלאי מתקדם מעורב, שכלל תעשיית חלב, ספירט, בתי מלאכה עצמאיים, מכונות חקלאיות חדשות. גם גידול עופות גם מכונות. המשק שגשג ורק הגזרות בימי סטוליפון ערערו את מצבו. נותן לבניו חינוך דתי בחדרים ובישיבות, אך גם כללי, בעזרת מורים ופרטיים ובגימנסיה. אחד הבנים מאיר הקדים את המשפחה כולה ונסע ללמוד בגימנסיה "הרצליה" בת"א.
האם אסתר, משכילה, יודעת עברית מנעוריה, רבת פעלים.
ביולי 1914 עלתה המשפחה לארץ, ואהרן אז בן שלוש עשרה. חונך ברוח אביו, לתורה ולשכלה גם יחד. בארץ התחיל ללמוד בפתח-תקוה, משעברה המשפחה לתל-אביב למד ב"תחכמוני", אשר אביו היה מורה בו (אביו נותן לראשונה בארץ - שעור עברי ראשון בתלמוד ב"אגודת תורה" שעל יד בית הכנסת הגדול בהיותו בצריף, ברחוב יהודה הלוי בתלאביב, היה חבר המועצה הראשונה של תל-אביב,