רחל
בת ר' מנחם (מנכין) שוסטקובסקי מבריסק ונכדת הצדיק ר' משה פיזיצר (ראה כרך א', עמוד 113).
למד בחדרים, בביה"ס של כי"ח, בקולג' של ה"אחים" הצרפתים ביפו, בבי"ס גבוה למסחר בלוזאן שבשוייץ והתמחה בעסקי ספנות במשרד של בעלי אניות בליברפול.
ב-1914 חזר ארצה ועובד מאז בעניני פרדסנות והובלה ימית. היה מזכירו של אביו כמנהל חברת "פרדס". במלחמת העולם א' השתתף בפעילות בעסקי אביו ובעסקנותו הצבורית. ועזר למאות אנשים בישוב להשתחרר משרות פעיל בצבא הטורקי, בנתנו להם "ויסיקות" (פתקי אישור), שהם עובדים בשרות המאמץ המלחמתי בעבודות הקבלנות של אביו בסלילת קוי רכבות ובהכנת עצי הסקה לרכבות הטורקיות.
אחרי פטירת אביו (י"ב שבט תרפ"ב) נבחר, על אף גילו הצעיר, לאחד ממנהלי חברת "פרדס", ביחד עם האגרונום מאיר אפלבוים וד"ר י. ויינברג. משפרש הראשון לעסקיו הפרטיים והשני נפטר, נשאר הוא היחיד בראש הנהלת החברה, שגדלה והתפתחה לחברה מסחרית ענפה וחזקה ופירותיה בסמל המסחרי "פרדס גמל" כבשו את המקום הראשון בשווקי פרי ההדר באירופה.
ב-1922 נבחר לועד השכונות המאוחדות של יפו ולועד תל-אביב.
ב-1932 נבחר לנשיא לשכת בני ברית "שער ציון בת"א.
משדחתה מועצת ההנהלה של החברה את הצעתו לשכלול האריזה ע"י אריזה מרוכזת, התפטר ויסד ב-1933 את ה"סינדיקט לתפוזי יפו" והכניס אליה את בעלי הפרדסים החדשים, שהיו עוד חפשים מקשרים עם כל חברה שהיא. הביא את החברה לידי שגשוג והגיעה בגדלה למקום השני אחרי "פרדס".
משנתרבה יבול ההדרים בארץ ונתגלה הצורך בליכוד כל הפרדסנים, נתקבלה הצעת הועדה ברא שותו של ז. הופיין ושתי החברות התאחדו בשנת 1939 בשם "פרדס-סינדיקט", ומאז עומד הוא בראש החברה המאוחדת, הראשונה בגדלה בעסק שיווק הדרי הארץ.
משפרצה מלחמת-העולם ב' ונשתבשו דרכי שיווק ההדרים לארצות המערב, נוסדה "המועצה לשיווק פרי הדר", משותפת ליהודים ולערבים בסיוע ממשלתי, והוא נבחר בה לחבר מצד היהודים. השתתף בכל המשלחות שיצאו מאז לחו"ל למכירת פרי ההדר בשנות המלחמה לארצות השכנות (סוריה, הלבנון ומצרים) ואחרי המלחמה לארצות אירופה ולבריטניה, המשיך בכך גם אחרי קום מדינת ישראל, באוגוסט 1948 ושוב בספטמבר 1949 יצא כחבר משלחת ההדרים (יתר חבריה היו צבי איזקסון וי. חורין) ופעל עמהם בהצלחה למכירת יבול העונה באנגליה ובארצות יבשת אירופה.
חבר במשך הרבה שנים בהנהלת התאחדות. האכרים ובנק האכרים ושנתים היה חבר בלשכת המסחר יפו-ת"א. ממיסדיו ועורכיו של הירחון "הדר", שהופיע במשך 13 שנה עד 1940. ייסד את השבועון (באנגלית) "פלשטיין-טריביון" שהופיע בעריכתו של מר לסק , והיה חבר המערכת שלו. כתב מאמרים בעניני משק ההדרים ושיווקם בעתונים "הבוקר" ו"הארץ" ואחרים, כמנהל פרדס סנדיקט ופרדס סנדיקט עסק גם בעסקי הובלה ימית ובטוח, כסוכנים כללים של חברת הביטוח "נאסיונאל" מפאריס, סוכן חברות ספנות שונות ובכללו של חברת הספנות הממשלתית הרומנית (ומ-1925 ואילך היה במשך הרבה שנים סגן קונסולר של רומניה ביפו ות"א), מנהל חברות העוסקות בעבודות הנמל בחיפה, חברת מחסני ערובה, מחסני ערובה לעולה (חברה בראשות. הסוכנות היהודית לטיפול בחפצים ובסחורות של העולים החדשים). בתור מנהל החברה לספנות בחיפה, שהיה ממיסדיה, עזר להצלחת המשימה של פתיחת חוף תל-אביב לפריקת מטעני אניות (התחלה נחשונית ליסוד נמל ת"א באביב 1936) בהעבירו סירות ופועלינמל עברים מחיפה למבצע החלוצי הזה. נתן יד ליסוד הנמל בת"א ומראשית הווסדו הנו חבר ההנהלה בחברת "אוצר מפעלי ים", בעלת הנמל ומנהלתו.
נשא לאשה את הילדה בת יעקב גזונדהייט (ראה כרך א', עמוד 242).
בנותיו: מרים (תלמידה לרוקחות באוניברסיטה בשוייץ), נאוה.
יוסף קיציס
נולד באנאניוב, פלך חרסון, אוקראינה, בשנת. תרמ"ט (8.11.1888), לאביו פנחס בן ר' שמעון קיציס (שזכה לראות בחייו 98 נכדים ונינים; מצאצאי ר' וולף קיציס - שנקרא כך על שם אמו קיצה תלמיד הבעש"ט, שיצא עם רבו לעלות ארצה והוכרחו לחזור מאיסטמבול, כמסופר בפרוטרוט ב"שבחי