עזר בהובלה, "גדוד נהגי הפרדות", הסתלק ז'בוטינסקי מההתנדבות והחליט לחזור על הצעתו לאחר זמן, כשהאנגלים יסכימו אף לגדוד לוחם. אך טרומפלדור, כאישצבא מנוסה במלחמה, ידע שבחזית חשוב גם שרות ההובלה כמו השרות בנשק ובשביל התחלה כדאי לקבל את התנאים שהציע הגנרל מכסוול בשם המפקדה.
אספת היסוד של "גדוד נהגי הפרדות" בגליפולי התקיימה בביתו של מרדכי מרגלית באלכסנדריה, ביום י"ז אדר תרע"ה (הנוכחים היו: טרומפלדור, זאב ז'בו טינסקי, מרדכי מרגלית, זלמן דוד ליבונטין, זאב גלוס קין, אלכסנדר גורודיסקי האגרונום עקיבה יעקב אטינגר, הרי קפלן וד"ר נפתלי וייץ) .
הגדוד נוסד ונתמלא מתנדבים ממגורשי ארץישראל וטרומפלדור נתמנה בו לקפיטן וסגנו-בפועל של המפקד לט.-קולונל פטרסון. יצא עם הגדוד לחזית גאליפולי, פעל גדולות הן בחינוך המתנדבים למשמעת ולסדר צבאי והן בהגנה עליהם ועל כבודם כלפי הקצינים האנגלים ובפעולות למען משפחותיהם. פעם התפטר משום שקצין אנגלי העליב אותו, ולבקשת חייליו קיבל את הפיוס מצד המפקד ונשאר. תוך שירותו בקשיים ובסכנות רשם ביומנו אף רשימות פיוטיות על יפי הנוף. היה בז לסכנה ומהלך בדרכי השרות אף בקוי-האש הקדמיים ופעם אף נפצע בכתפו ורק להפצרת הקצינים הגבוהים הסכים לעזוב את אנשיו וללכת לזמן-מה לבית חולים. פעם נסע לאלכסנדריה וגייס מתנדבים נוספים. הוא זכה להוקרת כל אנשי המפקדה והשרותים בשל סגולותיו האישיות והצבאיות שלמעלה מכל שבח, אך קיומו של הגדוד היה לצנינים בעיני אותם הקצינים שהתנגדו לשאיפות היהודים ביחס לארץ-ישראל והם רקמו מזימות להכניס טריז בינו ובין אנשי גדודו ואף לחתור תחת מעמדו של הגדוד, והוא החזיק מעמד נגד בל הנכלים והמזימות. אך סוף-סוף באה הפקודה להחזיר את הגדוד למצרים ולפרקו. במצרים עשה עוד מאמצים להצלת קיומו של הגדוד ולהשיג בשבילו תעסוקה אחרת בשרות המלחמה, ומשלא עלה בידו נסע ללונדון והשתתף עם ז'בוטינסקי בתעמולה ובמאמצים ליצירת גדוד יהודי חדש לשרות בנשק בחזית ארץ-ישראל, אבל אז עוד לא הוכשרה השעה לכך לא מצד משרד המלחמה הבריטי ולא מצד היהודים נתיני רוסיה הגרים באנגליה. ז'בוטינסקי נשאר בלונדון והמשיך במאמציו העקשניים עד להצלחה, והוא ראה סיכויים לרכז ולעורר לכח כביר את יהודי רוסיה ששוחררו מהדיכוי ומההגבלות בעקב מהפכת פברואר 1917 ונסע לרוסיה דרך הים הצפוני, שאניות בעלות הברית היו צפויות בו לסכנות מצד אניות-מלחמה וצוללות של הגרמנים.
ביוני 1917 הגיע טרומפלדור לפטרוגרד, הבירה התוססת של רוסיה התוססת בין מהפכה למהפכה, ושמו המעוטר אגדות-גבורה הולך לפניו. בהיות הרפובליקה הרוסית הדמוקרטית ממשיכה במלחמה בצד בעלות הברית המערביות עשה תעמולה בין היהודים ואנשי השלטון הרוסי החדש ליצירת לגיון יהודי בן מאה אלף איש שישלח לחזית קאוקאז נגד הטורקים ומשם יעבור דרך ארמניה. וסוריה, יכבוש את ארץ-ישראל ליהודים וינהיג בה את המשטר הדמוקרטי-הסוציאליסטי של המהפכה הרוסית. בינתים ניסה ביחד עם הסופר ש. אנסקי (מחבר "הדיבוק") ליצור ברוסיה מפלגה יהודית סוציאליסטית-לאומית, שתשמש עורף צבורי למגמותיו הציוניות-הסוציאליסטיות ביחס לארץ-ישראל ולבינוי חדש של חיי היהודים ברוסיה והפיכתם מסוחרים לאנשי עבודה על בסיס שתפני. אולם השלטון הרוסי החדש לא היה חזק כל כך, שיוכל לתת יד לתנופה מלחמתית כבירה בחזית קאוקאז, כי עוד היתה לו מלחמה גם בפנים נגד קבוצות-צבא בהנהגת גנרלים מלוכניים, שאמרו לעלות על עיר-הבירה ולהחזיר את המשטר הצארי על כנו. טרומפלדור התנדב לצאת בראש גדוד נגד הצבא המלוכני כדי להציל את המהפכה. אולם הצבא המלוכני לא בא, ובמקום מהפכה באו על רוסיה מהפכות חדשות, שהעלו לשלטון בשתי ערי-הבירה, מוסקבה ופטרוגראד, את הבולשביקים, שלא היו מוכנים להמשיך במלחמה נגד האויבים מבחוץ' וברחבי רוסיה התחילה תסיסה אנטישמית לפרעות ביהודים. אז ארגן טרומפלדור את החיילים המשוחררים היהודים למלחמת-הגנה בחזית הפנימית נגד הפורעים, ואשר לארץ-ישראל - אותה צריך לכבוש לא בנשק אלא בעבודה ולשם כך יסד את "החלוץ" וכינס את ועידתו הכל-רוסית בפטרוגראד (שעמדה לשנות בקרוב את שמד. ללנינגרד), בה הונח היסוד הרעיוני והמעשי לפעולת "החלוץ", ואח"כ המשיך בתעמולה ובעבודה למען "החלוץ" גם באוקראינה, שם עדיין שלט הגנרל דניקין, שהיד. בעל בריתן של מעצמות המערב.
השלטון הבולשבי ראה בעין רעה את התהוותו של כח יהודי לאומי והחל לרדוף את "החלוץ" והציונות, ורק בקושי רב התיר זמנית את קיומן של קבוצות יהודיות להגנה עצמית. בדרום רוסיה מצא טרומפלדור יותר הבנה אצל שלטונות הגנרל דניקין, אך גם שם היו צרות צרורות של תסיסות פוגרומיות והתנגדות השלטונות להגנה עצמית יהודית, אף כי השלטון הצבאי לא היה בעל כח ורצון מספיקים להגנת היהודים, ולא פעם הוכרח טרומפלדור להתערב אישית אצל השלטון הצבאי כדי להציל ממשפטי מות את חברי חוות "החלוץ" שבאוקראינה ובקרים, שהואשמו בריגול ובעבירות אחרות על חוקי המשטר הצבאי. בינתים המשיך בארגון קבוצות וחוות הכשרה גם בדרום רוסיה, קיים ככל האפשר קשרים עם החברים בצפון רוסיה, ולשם יצירת הקשר הארגוני והמעשי לצורך ההגשמה עם החברים והמוסדות שבארץישראל יצא באוגוסט 1919 מיאלטה שבקרים לאיסטמבול, כדי להמשיך משם את דרכו אל הארץ.
באיסטמבול קיבל טרומפלדור ידיעות על המצב האמתי בארץ מבחינה פנימית וחיצונית כאחת, ראה את מצבם הקשה של החלוצים שיצאו לפניו מרוסיה ועדיין אין להם אפשרות ורשיונות לעלות לארץ ובינתים הם סובלים מחסור וצפויים להתנוונות מחוסר הבנה והכנה מספיקות מצד העם לעזרה נכונה לחלוציו. מיד הטיל את עצמו לפעולות אצל נציגי המוסדות לשפר את העזרה לחלוצים ואף ארגן אותם לקואופרטיבים לעבודה בחק