בתרס''ט עקר לחות כנרת שהיה מראשוני עובדיה ומראשוני הנוטים לשיטת החקלאות האינטנסיבית (הגדלת היבול משטח מצומצם כדי לאפשר מחיה לרבים בחקלאות למרות מיעוט האדמה שבידי היהודים), שטופחה בעיקר על-ידי קבוצת כגרת (שם עבד תחת ניהולו של האגרונום ברמן ביחד עם 12 חברים, ביניהם בן-ציון ישראלי, מאיר רוטברג ), שהיתה כבר קיימת שנה לפני זה. באו 13 איש מעובדי המושבה רחובות, שנקראו ע"י אנשי כנרת במיוחד, בכדי לעזור ולמלאות את החסרון בעובדים. נפתולסקי, מאיר רוטברג, בן-ציון ישראלי, הוכרחו לעזוב את המקום, בגלל איהבנה שנפלה בינם ובין המנהל ברמן.
משם עברו שלשתם ליבנאל (ימה) ובדרכי נדידתם עבדו בכפר תבור ובמסחה ובמשך שנה נשארו בסג'רה.
אחרי שנת עבודה בסג'רה, חזרו לכנרת, ובגלל מחלת הקדחת שתקפה אותו, חזר לרחובות יחד עם מאיר רוטברג. באותו זמן נשארו שם בן-ציון ישראלי, הסופר שמואלי, דוד אוברינסקי ואינגברמן וחתמו על תנאי עבודה כדלקמן: כל אחד מהם קיבל על אחריותו שטח של 4 דונם לעיבוד, חצי לזריעת חיטה והחצי השני - לגידול ירקות. וכן קבלו עליהם, את העבודה במכון המים ע"י המנהל ברמן.
כעבור זמן חזר עם רוטברג לכנרת וקבלו את. העבודה במכון המים. משם עברו לסג'רה ועבדו בקבוצת עובדי הפלחה.
בשנת 1911 נסע לרוסיה לכמה חדשים, לבקר את אביו החולה. בשובו לארץ עבד בחולדה בחוות הקרן הקימת, משם עבר לעבוד בעין-גנים (באותו זמן עבד שם ברל כצנלסון-) ואח"כ קיבל את השמירה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ועבר שוב לכנרת, עבד באופן עצמאי בגידול ירקות ובניסויים בשתילת החיטה הסינית בערוגות, לשם הפקת יבולים מוגדלים, וכן בנסיונות בירקות. ולימד את העבודה לחבריו בגידול חיטה על חוף הירדן.
אחרי המלחמה עבד שנה בירושלים, להזמנת מחלקת ההתישבות של, ועד הצירים בהנהלת האגרונום עקיבא אטינגר , בקבוצה לגידול שתילים ליעור. משם, הלך עם חבריו יהושע אדלר ואברהם קריביצקי, להזמנת שלמה לבקוביץ-לביא (איש עין-חרוד) לעבוד בקבוצת מרחביה, בה היו אז חיילים משוחררים מהגדוד העברי האמריקאי.
מ-1921 ואילך עבד והדריך במחלקות שונות שבתחנת-הנסיונות החקלאית של ההנהלה הציונית, ומשנוסד ב-1933 בית-הספר החקלאי כדורי בכפר תבור