ניסן תר"פ נשא את חנה (הלנה ) בת אברהם כהן (ראה כרך ג' עמוד 1369).
בתקופת ישיבתו בת"א עד מלחמת-עולם א' היה הבר ומנהל של משפט השלום העברי ואח"כ היה חבר הועד המפקח של הגימנסיה העברית בירושלים.
אחרי הכיבוש הבריטי בסוף 1917 ארגן את הקהלה היהודית ונבחר ליו"ר הראשון, ואח"כ חבר הנשיאות של ועד קהלת ירושלים ויו"ר שלו בתקופות שונות; ממארגני הועד הזמני ויו"ר שלו: מיוצרי אספת הנבחרים הראשונה וראשיה וציר בה מטעם הפועל הצעיר, סגן נשיא ונשיא של הועד הלאומי עד 1930; יו''ר ועד החנון- במשך שנים אחדות אחרי מלחמתעולם א'; ציר הועד הלאומי למושב הראשון של מועצת הסוכנות היהודית כשנוסדה ב-1929 וחבר הועדה האדמיניסטרטיבית של הסוכנות; ציר לקונגרסים הציוניים ה-8, 10, 13, 14 ו-15.
כתב מאמרים בעתונים ציוניים בפולנית, גרמנית ("די וולט" ועוד) ועברית (ב"הפועל הצעיר", "דבר', "הארץ").
ספריו: דברי ימי בתי-הספר היהודיים בפרוסיה (גרמנית, בשנת 1905), קהלות ואגודות ישראליות בגרמניה (1906), היהודים באוסטריה (1907), אוטו וארבורג" הנשיא השלישי של ההסתדרות הציונית (הוצאת "מסדה" 1948).
צאצאיו: (מאשתו הראשונה): תיאודור, יהודית אשת ישעיהו חלבץ ז"ל (נפל בקרב על עכו, ז' אדר ב' תש"ח), רפאל (חבר קיבוץ מעוז); (מאשתו השניה): נורית אשת יצחק זלנונסון (חבר קבוץ "עמיר").
שלמה זלמן שוקן
נולד במרגונין, גרמניה, בשנת תרל"ז (30.10.1877), לאביו יצחק (סוחר, ממשפחה ותיקה בחבל פוזנא, שסופח לפרוסיה בעת חלוקת פולין ונשתמרה בו יהדות שרשית יותר מבשאר חלקי גרמניה) ולאמו חוה לבית הרמן.
קיבל חינוך יהודי מסורתי וגרמני - כללי והשתלם בידיעות המסחר בגניזתו (לשעבר בגרמניה גנזן), ברלין ולייפציג.
נשא לאשה את לילי לבית אהרמן. ב-1901 יסד עם אחיו שמעון בצויקאו שבסכסוניה בית-מסחר "כל-בו", שהודות לשיטתיות יעילה ברכישה, בארגון, בריכוז המכירה מצאו בו המוני התושבים את כל צרכיהם במקח השוה ובמינימום של טורח הגוף והעצבים. פיתח את המסחר בשיטה זו לתהליך מחושב ומתוכנן בדייקנות מדעית, הצליח לחבב על ההמונים את הצורה הזאת של הספקת צרכיהם ובמשך הזמן עלה מספר בתי-מסחרו לעשרות בערים הגדולות של גרמניה, והודות לשכלוליו המתמידים בהפצת הסחורות גדלו עם התצרוכת, היצור והתעסוקה ונעשה גורם חשוב בעולם המסחר והכלכלה בגרמניה, חבר נשי אות התאחדות בעלי בתי מסחר "כל-בו" ומאמריו בעתונות המסחרית בגרמניה נקראו בענין רב.
תוך פעולתו המסחרית הענפה לא חדל מהתענינות ועיון בתרבות יהודית וכללית. אסף ממיטב היצירות הרוחניות והגה בהן ובמשך הזמן נתאספה בביתו שבצוויקאו ספריה גדולה של ספרים עבריים ולועזיים מן המובחר ואוסף של ספרים עבריים נדירים ויקרי-מציאות, ובהם גם טפסים יחידים באירופה.
לפני מלחמת-עולם א' הצטרף לתנועה הציונית והשתדל להכניס גם לתוכה מהיעילות המחושבת שהנהיג בעסקיו הפרטיים. מאחר שבשנות מלחמת-עולם א' נבצר מהציונות בגרמניה לעסוק בפעולות ארצישראליות של ממש (חוץ מעזרה ותמיכה לישוב הקיים בארץ - מעשי שתדלנות ופילאנטרופיה), היה הצורך העיקרי בהכשרת הלבבות, ומשימה זו ביצע שוקן במידה רבה של התמסרות והצלחה ראויה לה כראש ועדת התרבות היהודית של הסתדרות ציוני גרמניה, בפעלו למען חינוך עברי והפצת ידיעת ערכי היהדות ההיסטורית והוקרתם. אחרי המלחמה מצא את מקומו גם בפעילות הכלכלית של הציונות העולמית כציר בקונגרסים ובועידות, חבר הועד הפועל הציוני וחבר המועצה הכלכלית והכספית של ההסתדרות הציונית העולמית, השתתף ברכישת קרקע חשובות וטיפל באופן מיוחד בגאולת מפרץ חיפה (עמק זבולון) שביצעה במידה רבה הודות ליזמתו. בדירקטוריון של הקהק"ל אך מעבודת התרבות לא הרפה. תוך שקידתו לספק להמוני הלקוחות הגרמניים כלי בית ומטבח, הלבשה והנעלה וכו' וכו' שקד גם לספק ליהודים קוראי גרמנית ספרים קטנים וזולים במחירם (אך בעלי ערך בתכנם ונאים אף בצורתם הפשוטה) על נושאים יהודיים שונים ("ספרית שוקן"), תמך בספרות עברית ובפרסומה בתרגומים לגרמנית, יסד ומחזיק בברלין ואחרי כן בירושלים את "המכון לחקר השירה העברית" (ספרות הפיוטים מימי הבינים), אסף חומר מדפוסים עתיקים ונדירים, כתבי-יד וצילומים של כתבי-יד, העסיק חוקרים בברירת החומר ועריכתו ופרסם ממנו בדפוס.