אחרי ביקוריו בארץ ב-1922, 1925 ו-1926 עלה ב-1933 והשתקע בירושלים והעביר אתו את ספריתו הפרטית הגדולה בת 50.000 ספרים) ואת המכון לחקר השירה. יסד גם כאן הוצאת ספרים בעברית ותומך בדרך כבוד (תמורת עבודת יצירה) בסופרים ובחוקרים, שיוכלו להתמסר לעבודתם בלי דאגות הקיום ובלי דאגה שכתביהם יתעפשו מחוסר אפשרות להוציאם.
כחבר חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית ובמשך 10 שנים (1935/45) יו"ר הועד הפועל שלה פעל רבות למען פיתוחה וגידולה בהיקף ובאיכות והקמת בניניה הגדולים (בית הנכות לעתיקות היהודים, בנין רוזנבלום, אולם וההתעמלות, בית המכון לחקלאות ברחובות ובניני המרכז הרפואי של האוניברסיטה והדסה).
ב-1936 קנה את העתון "הארץ" מדוד כהן שעלה בעריכת בנו גרשום לדרגת אחד העתונים הגדולים והחשובים בארץ.
אחרי מלחמת-עולם ב' פתח במפעל מו"לות חדש, שהוא בעצם המשכו של הישן; הוצאת "ספרי שוקן" באנגלית באמריקה כדי להפיץ את הכרת ערכי היהדות והיצירה העברית והיהודית בין יהודי אמריקה, כמו שעשה לפנים בגרמנית ליהודי גרמניה.
צאצאיו: גרשום ('עורך "הארץ") תיאודור (באמריקה), חוה אשת הרצל רום (באמריקה), גדעון (מו"ל בישראל) מיכה (מהנדס בישראל).
אליעזר בן-יהודה (פרלמן)
נולד בלושקי, פלך וילנה (ליטא-רוסיה), כ"א טבת תרי"ח (7.1.1858), לאביו יהודה ליב פרלמן (למדן, חסיד חב"ד) ולאמו פייגה לבית וולפסון, ילידת קורלנד (כיום לטביה), ונקרא שמו בישראל אליעזר יצחק . בן 5 נתיתם מאביו ואמו עמלה קשה לגדל ולחנך אותו ואת יתר שלשת יתומיה. בחדרים התקדם מהר בלימודי התלמוד והבטיח גדולות. אחרי בר-מצוה שלחה אותו אמו אל אחיה דוד לפולוצין, פלך ויטבסק, שם נתקבל ללמוד בישיבה הקטנה, וראש הישיבה, ר' יוסי בלוקר שהיה משכיל נסתר, פתח לו פתח ולקרוא ספרי השכלה בסתר ובזהירות. כשנודעה לדודו הסכנה המאיימת על עתידו של הנער להיות לרב בישראל, כרצון אמו, העביר אותו ללמוד בעיירה הלובוקויה שבפלך וילנה, למען ישכח את "שטויות ההשכלה" ויתמסר אך ורק ל"תכלית". אולם שינוי המקום לא הועיל. בעיירה ההיא המשיך בקריאת "ספרים אסורים" התקרב אל שלמה נפתלי הרץ יונאס (ראה כרך א', עמוד 230), סוחר, חסיד חב"ד לשעבר ואח"כ משכיל ידוע, וזה שכנע אותו בדבר הצורך לרכוש השכלה בדרך סדירה, בבית-ספר תיכוני ברוסית, ובתו דבורה הקשישה מהנער ב-3 שנים, התנדבה ללמדו את השפה הרוסית כדי שיוכל להתחיל ללמוד בגימנסיה, ומאז נקשרו נפשותיהם לאהבה.
בן 15 חזר הביתה אל אמו והודיע בהחלטיות, כי הוא נוסע להשתלם בהשכלה בברלין, ואחרי חילוקי דעות ממושכים ותקיפים נמצאה הפשרה: הוא יסע לא לברלין אלא לדווינסק (דינאבורג), שם ילמד בגימנסיה ויהיה תחת השגחת אחד מידידי אביו, לבל יצא לגמרי לתרבות רעה. בשנה אחת התכונן ועמד בבחינת שלש מחלקות ואח"כ נתקבל לתלמיד מן המנין במחלקה הרביעית של הגימנסיה הריאלית וגמר אותה בשלש שנים. בשנות לימודיו הוסיף לקרוא ספרות השכלה עברית, וביחוד הושפע ממאמריו הלאומיים של פרץ סמולנסקין בירחונו "השחר", ומאידך נמשך בהשפעת חבריו אל התנועה הסוציאליסטית העממית, וכמוהם ראה בשחרורו הפנימי של העם הרוסי ובביטול סייגי הלאומיות את הפתרון לשאלת היהודים.
בן 19 קיבל את תעודת הבגרות של ביה"ס הריאלי, ומאחר שברוסיה לא יכול להתקבל בה לאוניברסיטה, נסע לפאריס בפספורט על שם אליאנוב, משום שבהיותו חשוד בסוציאליזם לא היה יכול לקבל של שמו פספורט לחו"ל, ואחרי שנת הכנה בשפה וספרות צרפתית נתקבל ב-1879 למחלקה לרפואה באוניברסיטה.
בהשפעת שחרור עמי הבלקן מעול טורקיה לעצמאות מדינית, בעקב מרידותיהם ומלחמת רוסיהטורקיה (1877/78), החל מצדד ברעיון הלאומי ונתעוררה בו השאיפה, שגם עמו יקום לתחיה ויגיע לעצמאות מדינית בארצו. את הגיונותיו אלה העלה על הכתב במאמר גדול ומבוסס שקרא לו "שאלה לוהטת" ושלח אותו ל"המגיד" ומשסירב העורך להדפיסו שלח אותו לסמולנסקין בשביל ירחון "השחר". סמולנסקין אמנם לא קיבל את דעת הכותב עד למסקנותיה הקיצוניות, כי הלאומיות שלו בזמן ההוא היתה יותר רוחנית מאשר מעשית, אך המאמר היה