מיוחדת את מחקרו החשוב "עד אימתי דיברו עברית?" בתרע"ט חזר לארץ וזכה לראות את השפה העברית כלשון רשמית במשטר החדש. בנה לו בית בשכונת תלפיות שבירושלים ומצא בסביבה הנהדרה ובהוקרה הכללית שילומים לסבלו הרב בעשרות שנות חיים, מלחמה ומצוקה. היו גם מתנגדים לכמה מחידושיו בלשון ומנין השנים שהנהיג, למן חרבן בית שני ולהצהרת בלפור, לא נתקבלו בצבור. כן היה קיים ניגוד בינו, מעריץ צרפת ותרבותה ורוח חרותה (ששאף לעשותן דוגמה לפרצופה העתיד של האומה היהודאית שתקום מחדש), ובין משכילי ירושלים חניכי האסכולה הברלינית. אך עם כל הניגודים הודו הכל בגודל האיש ומפעלו. הביע מפעם לפעם את דעתו בשאלות השעה בעתון "דאר היום" שיצא בעריכת בנו איתמר בן אבי (ראה כרך, ג', עמוד 1352), אך בעיקר המשיך את מפעל חייו ; יסד את חברת "שפתנו" להפצת הדיבור העברי, שימש מזכיר הועד לפתיחת האוניברסיטה, הרחיב את עבודת ועד הלשון והמשיך לעבוד בחיבור המלון, שזכה לראות בחייו את חמשת כרכיו הראשונים מודפסים בהידור רב ומופצים בעולם כולו - עד כי גוע לפתע, אחרי יסורי גסיסה שלא ארכו יותר מרבע שעה, אור ליום כ"ו כסלו תרפ"ג בביתו בתלפיות והובא לקבורה בהר הזיתים.
ספריו: מפעלו העיקרי מלון הלשון העברית הישנה והחדשה . ממנו יצאו עד עתה 13 כרכים גדולים מהם 5 בחייו ו-3 אחרי מותו בהוצאת לאנגנשייד בגרמניה, התשיעי והעשירי, (הוא "המבוא הגדול", ששער אחד מתוכו בקיצורים יצא בניו-יורק בשם "עד אימתי דיברו עברית?") וכן ה-11 וה-12 יצאו בירושלים על-ידי "בן-יהודה הוצאה לאור" הכרכים י"ג ט"ו יצאו לאור ע"י חמדה ואהוד בןיהודה בשנים 1950-53 בירושלים.
ספר ארץ ישראל ירושלים תרמ"ג הלוח לשנת תרמ"ה וספר הלימוד של אשתו דבורה (כמוזכר למעלה); מקראה לילדי ישראל וחזיון החשמונאים (שניהם בשותפות עם דוד ילין, (תרמ"ח) ; מלון של כיס ואח"כ מלון גדול עברי-רוסי-אשכנזי (בשותפות עם יהודה גר זובסקי) ; קובץ מאמרים לקריאה בצרפתית ובערבית; והחוברות המדינה היהודית (למען אוגנדה) ועברית ולעזים (ניו-יורק תרע"ח).
נשארו בכתב-יד: הכרכים להשלמת המלון הגדול (ביניהם כרך מלואים וכרך מלים זרות בלשוננו) ; אבות הלשון העברית שלאחר המקרא (החלק על רבי עקיבא יצא בשנת תש"ו); חומר לדקדוק הלשון העברית ולחקירות לשוניות, ביאורים לתנ"כ, מכתבים; נוסף לכך הוחל בפרסום כל כתבי אליעזר בן-יהודה על-ידי "בן-יהודה הוצאה לאור" (כרך ראשון: "החלום ושברו" "ישראל בארצו ובלשונו" יצא ב-1941). תרגומיו: סביב הארץ בשמונים יום מאת ז'ול ורן ; איתמר (תרס"ב); מימון המשוגע ונתן החכם מאת י. זאנגוויל (תרס"ב); בסערת המלחמה (תרס"ד); הנדחים מאת ש. ברנר דירון ; (תרס"ה); ימי פומפיאה האחרונים מאת א. ל. בולור (תרס"ה); הגנובה מאת ויקטור הוגו (תרס"ה); אחד מרבים (זכרונות פרופ' ב. שץ (תרס"ו); גדליה מאת קארולין דיטש (תרס"ז); נפשות אויבות זו לזו מאת פול היאסינט לואזון (תרס"ז); טעמה של ההיסטוריה (ספרו האחרון של מכס נורדאו), ועוד הרבה ספורים ומאמרים משפות שונות שנדפסו בעתוניו ולא יצאו בספרים מיוחדים.
ספרים עליו ולזכרו: ספר הזכרון לאליעזר בן יהודה בעריכת ראובן בריינין (הוצאת ההסתדרות העברית באמריקה, ניו-יורק תרע"ח): תולדות אב"י מאת איתמר בן אבי (בכתב לטיני , (תרפ"ד); בן יהודה קובץ בעריבת פרופ' י. קלוזנר (ירושלים תרפ"ד); אליעזר בן יהודה מאת פרופ' י. קלוזנר (הוצאת "לנוער" של הקהק"ל, ירושלים ת"ש); אבי מאת איתמר בן אבי (בכתב לטיני , תרפ"ד); בן יהודה חייו ומפעלו מאת חמדה בן-יהודה (ירושלים 1940); אליעזר בן-יהודה (הוצאת "ספרית ראשונים" של התאחדות בני הישוב, תל-אביב כסלו תש"ג), והרבה מאמרים בעתונות העברית הלועזית.
על שמו נקראת : המושבה אבן-יהודה בשרון הצפוני ושמות רחובות בערי הארץ.
צאצאיו (מאשתו הראשונה): איתמר (ראה, כרך ג' עמוד 1352), ימימה ; עטרה ; שלומית ; אביחיל. (מאשתו השניה): דבורה ז"ל; אהוד (העוזר העיקרי בהוצאת המלון); עדה; דולה ; זלפה.
דן פינס
נולד בוארשה, פולין, ו' אדר ב' תר"ס (1900) לאביו מאיר איסר (סוחר, עסקן, נכד אחיו של הרי"מ פינס , ציוני ותיק, ידע בע"פ את התנ"ך והמשנה) ולאמו לאה בת יעקב בלואוס . למד בחדרים, בישיבות סלונים ורוזינוי, עמד בבחינת בגרות בגימנסיה העברית של פ. כהן, והמשיך את לימודיו באוניברסיטאות חארקוב, ייקאטרינוסלאב ומוסקבה. התחיל בגיל צעיר בפעולות למען ציונות, עברית והחלוץ, והמשיך בהן אף במשטר הסובייטי. בייקאטרינוסלאב פיתח פעולה רחבה לעברית ולתיאטרון עברי, יחד עם המשורר א. שלונסקי.
בראשית תקופת המהפכות והתסיסות ברוסיה לאחר מיגור משטר הצאר ארגן קורסים לעברית וקורסים למדריכים בשביל הפעולה הציונית והחלוצית במקומות שונים ברוסיה. בשנות 1919/21 היה מנהל לשכת הקובלנות הסובייטית ומפקד ההגנה העצמית היהודית בפוצ'פ ואח"כ בכל המחוז ובסתיו 1920 הדף גדודו כנופיה של שודדים אוקראינים בצירוף אספסוף פולני והכריחם לסור מפוצ'פ (פרעו בעיירה אחרת). קודם לכן השתתף בגדודי הגנה בייקאטרינוסלאב ובאוריול. בשנות 1920/22 היה מזכיר המשרד הארצישראלי במוסקוה, (היו"ר היה