נשא לאשה את שרה ביילה בת ר' יהודה ליב . כיהן ברבנות נקהלות שונות, השיב לשואליו בכתב בדברי הלכה ונודע כגדול בתורה.
בשנת תר"ח עלה לארץ עם משפחתו. ישב 11 שנה בצפת והחזיק ישיבה שגדולי הלמדנים התרכזו בה. בתרי"ט עבר לירושלים וגם כאן יסד וניהל ישיבה, שנקראה לפי מסורת המשפחה "סוכת שלום" ולפי הכתובת שעל מצבת קברו נקראה "שנות אליהו". תמך בתנועת "ישוב ארץ ישראל" מיסודם של הרבנים צבי קאלישר מטורן ואליהו גוטמאכר מגריידיץ שבפרוסיה וקיים עמהם קשרי ידידות ומכתבים .כן היה אח"כ מידידי הישוב החקלאי החדש שנוצר בשנותיו הראשונות והגן עליו מפני ההתקפות של קנאי האשכנזים בירושלים. הגה את הרעיון בדבר יסוד בית-מדרש מרכזי לתורה בירושלים, שמורי הוראה ורבנים בכל תפוצות ישראל יצטרכו לקבל בו סמיכה, ובא בקשרים בענין זה עם אנשי שם ובעלי השפעה בישראל ובעמים.
חיבר את הספרים "דבר השמיטה", "קדושת ארץ-ישראל", ביאורי "עינות מים", ו"מי באר" על "שלחן-ערוך אורח חיים" וקונטרסי "כבוד התורה", "אבן שלמה", "חקור דבר" ו"נר מצוה", ועוד השאיר בכתב-יד הרבה חידושי תורה בהלכה ובאגדה. נפטר בירושלים, י"ז תשרי תרמ"ט.
בניו: יצחק, חיים (על שניהם ערכים מיוחדים בכרך זה).
זאב רבן
נולד בלודז (פולין), ט' בתשרי תרנ"א (22.9.1890), לאביו יחיאל פישל (סוחר) ולאמו רבקה רייזל בת אברהם געססער .
קבל חנוך מסורתי בחדר וכללי בבית ספר עממי. מנעוריו אראה נטיות אמנותיות- פלסטיות. השתלם בפרים ובריסל באקדמיות לציור ופיסול.
ב-1914 נשא לאשה את מרים בת שמואל ומזל גליקסמן. עבד בחוץ לארץ כאילוסטרטור ודיקורטור. כשרונו הגדול ורב-גוניותו מאפשרים לו גם להתפרנס מאמנותו שהיא גם אומנותו.
עלה ארצה בשנת 1912 עם העליה השניה. מאז ועד 1930 הוא מורה וסגן מנהל בבית הספר ובית המלאכה "בצלאל" בירושלים.
אחד האמנים הפורים ביותר בארץ בשטח האילוסטרציה. הוציא בציורים את "שיר השירים", "מגלת רות" "ומגילת אסתר", "הגדה של פסח", "עלילות גלגמש". עשה רבות לפיתוח החוש האמנותי והדמיון אצל ילדים על ידי אילוסטרציות לספרי ילדים: "אגדת שלשה וארבעה", "אלף בית", "חגינו". צייר דוגמאות לקלפים עבריים. הוציא אלבום תמונות מארץ-ישראל.
הוזמן לעבודות המצבות לחיילי צבא ההגנה לישראל, אשר נפלו במלחמת השחרור.
כזקן האמנים בארץ זכה להערכות רבות בעתונות הכללית ובכתבי העת לספרות ואמנות. כל השנים חבר "בהגנה".
בתו: רות (פקידה) אשת המורה שלמה דורפמן.
הרב ד"ר שמואל גרינברג
נולד במוינשטי, רומניה, ד' תשרי תר"מ (10.9.1879), לאביו דוד ( מצאצאי רבי חיים הכהן מבעלי התוספות, דודם של מוטל כץ, דוד שוב וה, ברגמן ממיסדי המושבה ראש פנה) ולאמו חנה בת הרב גדליהו וסטלר .
למד בחדרים, בבית המדרש, ואח"כ בישיבת פרסבורג. עמד בבחינת בגרות בגימנסיה בצ'רנוביץ ואח"כ למד בבית המדרש לרבנים אורתודוכסיים על שם עזריאל הילדסהיימר בברלין ובאוניברסיטאות גיסן וברלין והוסמך לרב ולדוקטור לפילוסופיה.
בתרס"ג נשא לאשה את הינדה מרים בת מאיר ורנר .
שימש ברבנות בברלין והיה מרצה (בתואר דוצנט) ואח"כ מנהל בביהמ"ד לרבנים הילדסהיימר. יסד הסתדרות עולמית של שומרי שבת ונבחר לנשיאה. הצטרף לתנועת המזרחי והיה יו"ר הסתדרותו בגרמניה, צירו לקונגרסי הציוני ה-12 בקרלסבד (1921) ה-20 בציריך (1937) ונציגו בדירקטוריון של קרן היסוד לגרמניה.
משנת תרפ"ו ואילך ביקר ארבע פעמים בארץ בעניני ההסתדרות העולמית של שומרי שבת. בתרצ"ו עלה לארץ, ונבחר ליו"ר המועצה הדתית לקהלת תל-אביב ויפו, ומשתתף מטעם המזרחי והרבנות במוסדות ובמפעלים שונים כחבר הועד הארצי של קרן היסוד, חבר הנהלת המזרחי הארצי, הבר הנהלת המפעל לעזרת רבנים פליטים, יו"ר סניף ת"א של "מפעל התורה" לעזרת הישיבות. בארץ, וכו'; השתתף בפעולות למען יסוד ישיבת "תורה ומלאכה ב"כפר אברהם" שליד פתח תקוה