בחור בריא ואמיץ נבחר לשרות המושבה בשליחות מסוכנת: להביא מיפו אל המושבה את הכספים ששלח הבארון. הוא שחפר את הבאר הראשונה ועשה את מלאכתו בהבנה ובהצלחה.
משהוקם ביתו הביא לארץ את הוריו, ארבע אחיותיו ואחיו, ונשא לאשה את עטרה (קרוינה) פרבר מייליסאבטגראד, שעלתה ירושלימה עם משפחתה אחרי הפרעות בעיר הולדתה.
תוך עבודתו בחקלאות נזקקו עגלותיו ומחרשותיו לתיקונים, ובהיותו מאומן בעבודות אלה החל לתקן לעצמו ואח"כ גם לאחרים, פתח כעין סדנה והיה לנפח המושבה. גם ערבים מהסביבה הביאו אליו את כלי עבודתם לתיקון ולפרזל את בהמות העבודה, ובהתאם לנוהג הפרימיטיבי, שלפיו הנפח הוא גם רופא בהמות, היו מביאים אליו את בהמותיהם גם לריפוי, ובמשך הזמן היה להם "חוג'ה סוקלייב" (יצחק ליב) לרופא ממש, ואף אכרים יהודים היו פונים אליו במקרים כאלה ותוך כך נעשה גם מומחה לקנית בקר. תוך עבודתו במכשירים חקלאיים חקר את סגולותיה של מחרשת-העץ הערבית, הכניס בה כמה שכלולים ועשה כמתכונתה המשוכללת מברזל, ובמשך עשרות שנים השתמשו החקלאים היהודים והערבים באמצאתו בלי זכויות "פאטנט" לממציא.
היה אוהב לעזור לזולת, וביחוד לעולים חדשים. ולא פעם בהיותו ביפו היה מצפה על החוף בעת בוא אניה ובעגלתו היה מביא עולים חדשים אל המושבה, מאכסנם בביתו ומשתדל לסדרם בעבודה אצל האכרים. בחגים היה מביא אתו מבית-הכנסת אורחים אל שלחנו. רבים כיבדוהו בשל ישרו ופנו אליו לבוררות בסכסוכיהם ואף מינוהו לאפוטרופוס על יורשיהם ורכושם.
במשך הזמן רכש לו עוד קרקעות במושבה, ביניהם כ-40 דונם ליד החולות, נטע שם כרם והרכיב את גפניו לענבי מאכל, אך מחוסר שוק בימים ההם, בהיות הישוב קטן, לא תמיד הכניסו לו את הוצאות העיבוד, ובשנותיו האחרונות עקר 30 דונם מהכרם ונטע פרדס.
לעת זקנה הציקה לו מחלת הכליות, אך הוא הוסיף לטפל במשקו. נפטר ביום י' אלול תרצ"ח (5.9.38) והובא לקבורה בראשון לציון.
צאצאיו: אהרן (נספה בן 22 בדליקה שפרצה בראינוע בראשון לציון), משה (נשוי ליהודית אזול אי מירושלים, אכר בנחלת אביו במושבה), רבקה אשת המורה משה מירוני (בן פייבל מירונובסקי), זהבה אשת יהודה פרוס (פרוסקורובסקי), חוה אשת צבי הוזי (הויזדורף), מרים אשת דוד כץ, אסתר אשת מאיר רוזנפלד, בת-שבע אשת שבתאי פרפרי.
שמואל שולמן
נולד במינסק, רוסיה, בשנת תקצ"ג (1833), לאביו ר' אהרן עזר . למד בחדרים ובישיבות, נשא אשה ועסק במסחר, וכשהחליט, בהיותו כבר אב למשפחה, לעלות לארץ-ישראל, למד את מלאכת הנגרות, כדי שיוכל להתפרנס מיגיע כפיו ולא יזדקק לקבל "חלוקה".
בשנת תר"מ עלה ארצה עם משפחתו והתישבו בירושלים. מצא עבודה בנגרות לרוב בבניני השכונות שהחלו מתפשטות מחוץ לחומת העיר העתיקה, ובשעות הפנאי היה קובע עתים לתורה. לימד את המלאכה לבנו פסח אליהו , שעבר אח"כ לעבוד בבניני מקוה ישראל, ראשון לציון וגדרה. היה ידוע כל ימיו כאיש שקדן בעבודתו.
חי רוב ימיו במאה שערים והיה חברו לתורה של הרב זרח אפשטין במאה שערים, ששם בלה את רוב שעותיו הפנויות. היה ידוע כאחד הלמדנים בתלמוד ובפוסקים. בין ידידיו היה גם ר' מיכל פינס ורק הודות לעובדה שר' מיכל פינס למד בביה"ס למל בתור מורה לתלמוד הכניס למורת רוח כל חבריו וידידיו משכונת מאה שערים את נכדו, הד"ר אריה (ליאון) שולמן לביה"ס למל, שהיהדות החרדית התנגדה לו.
נפטר בירושלים, בשנת תרס"ט.
צאצאיו: אהרן עזר (נפטר בדרזדן), פסח אליהו (ראה כרך ב', עמוד 606), רבקה אשת אריה ליב פרידמן, זיסיה אשת שלמה פולאק.