שלים, כיום ב"קול ישראל" ובחברה לפולקלור "ידעעם".
הדריך ולמד במשך שנים ארגוני נער שונים בזמרה בצבור.
בשנת תרצ"א נשא לו לאשה את אסתר בת מזל ודוד שלגי. חבר למעלה ממאה נעימות לשירי-עם ארץ-ישראליים ושירי ילדים וכחמשים מנגינות לפרקי-חזנות. הוציא לאור 2 חוברות מנעימותיו, ובהן חמשים מיצירותיו, בשם "רנתי" חלק א' וחלק ב'.
הרצה (תש"ו, תש''ז) בסמנריון לשפור הלשון, מטעם המחלקה לתרבות של הועד הלאומי. על "המבטא העברי הנכון".
הרצה ולמד "טעמי המקרא הספרדיים" במדרשה למחנכים למוסיקה בת''א.
בשנת 1946--1939 מזכיר "אקום" - אגודת קומפוזיטורים ומחברים בא"י.
בשנת תש"ג-תש"ד - מזכיר הועדה המרכזית לכלכלה של הסתדרות המורים בארץ-ישראל.
משנת תש"ב, מזכיר ארגון מורי המוסיקה בארץ. בשנים תש"א-תש"ו מזכיר מורי הזמרה בתל-אביב.
צאצאיו : רוני , עוזיאל ; יוספחי.
אהרן חיים כהן
לאביו בנימין כהן (עלה מפרס לא"י בשנת תרמ"א) ולאמו בכורה בת הרב שמעון אסולין (ילידת הארץ, מוצא משפחתה ממרוקו). נולד בירושלים, ז' תשרי תרס"ז (9.1906 26). בשנים 1919--1913 התחנך ב"דורש ציון". השתלם השתלמות עצמית בהשכלה כללית ובשפה העברית אצל ה"שיכים" שומרי החצר של מסגד עומר, ושומע חפשי באוניברסיטה העברית בקתדרה לידיעת הספרות העברית". בשנים 1919 - 1929 פועל דפוס. מ-1921 חבר מפלגת "אחדות העבודה". ממיסדי ארגון הנער העובד בירושלים וחבר המרכז הארצי שלו. מ-1926 חבר ההגנה. מ-1929 נכנס כפקיד למחלקה הערבית של הסוכנות היהודית. ב-1930 כאשר קם האחוד בין "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה" עבר למפא"י.
ב-1931 נשא לאשה את מלכה בת עזרא כהן מאלכסנדריה. בשנים 1932 - 1939 סייר בארצות המזרח הקרוב : עבר הירדן, סוריה, לבנון, עיראק, מצרים, והדק את קשרי הסוכנות היהודית עם מנהיגי התנועה הערבית. מ-1934 חבר ועד הקהלה העברית לכנסת ישראל. ב-1937 ציר הקונגרס הציוני העשרים והצביע נגד חלוקת א"י בנגוד לדעת רוב חברי מפלגתו. ב-1941 מזכיר כללי של "סולל בונה" בסוריה. ב-1942 עד היום חבר מזכירות המחלקה הערבית של הועד הפועל של ההסתדרות. ב-1947 נבחר לציר אספת הנבחרים השלישית. בדצמבר 1947, עם הקמת צבא ישראל, נתמנה למנהל משרד הבטחון ומרכז הגיוס בירושלים. השתתף בעתונים: דבר, הארץ, הפועל הצעיר, ילקוט המזרח התיכון, מערכות, חקיקת אל-עמר, ועוד, בהם כתב על השאלות הערביות של א"י והמזרח התיכון. בשטח המדיני פעל פעולות שעוד טרם הגיע הזמן לפרסמן. נזכר ביומנו של ח. ארלוזורוב שהשתתף אתו בשליחות מדינית לעבדאללה מלך עבר הירדן. הרצה הרצאות מדיניות בשפה הערבית המדוברת ברדיו החשאי בסוף ימי שלטון המנדט הבריטי. הרצה בשאלות המזרח התיכון בכל הערים והנקודות בארץ.
צאצאיו: ירדנה, ארלוזורה, שולמית, חנה.
ד"ר צבי כיתאין
נולד בליובאוויטש (רוסיה הלבנה), כ"ד אדר תרמ"ה (1885), לאביו שניאור זלמן ולאמו בתיה חיה בת יהודה ליב סולומינסקי. בן שנתים נתיתם מאביו וגדל בבית הסבא, שהיה שו"ב בחצר הרבי מליובוויטש, וקיבל חינוך תורני-חסידי בנוסח חב"ד.
בן 16 נמשך להשכלה, ישב זמן-מה בערים הרוסיות סמולנסק וקאזאן, השתלם בשפה הרוסית, התבונן באופן פרטי ועמד בבחינת בגרות. בשנת המהפכה 1905 הצטרף למפלגת ס. ר. (הסוציאליסטים המהפכנים), הצטיין בה כנואם וכמארגן פועלי הרכבת, ונאסר פעמים אחדות בשל פעילותו הפוליטית.
ב1912 יצא לגרמניה ולמד רפואה באוניברסיטאות שטראסבורג ופרייבורג. השתתף ביסוד אגודת הסטודנטים העברים "החבר" והתבלט בועידה הראשונה של הסטודנטים היהודים יוצאי מזרח-אירופה שהתכנסה בקארלסרוה. ממארגני ועדת הסטודנטים בשטראסבורג ב-1913 והברית הציריכית של הסטודנטים היהודים בארצות מערב-אירופה ופעל למען הידוק הקשרים בין בני המזרח והמערב לפעולות למען תחית העם. כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה נלקח בגרמניה למחנה-מעצר כשבוי אזרחי מנתיני האויב. אחרי חדשים אחדים הצליחו ידידיו היהודים הגרמניים בהשתדלותם והוא