נחום בנארי (ברודסקי)
נולד בכפר לבזין, פלך קיוב (אוקראינה), י"ג אדר תרנ"ג (1893), לאביו אריה ליב ולאמו דבורה בת אהרן זבניגורודסקי. למד בחדרים, בישיבות שונות ובתוכן בישיבת אודיסה בהנהלת הרב חיים טשרנוביץ (רב צעיר).
השתלם בהשכלה כללית והתכונן לבחינת בגרות ונתן שיעורים פרטיים בעברית ובלימודי יהדות ועוד. היה פעיל בחוגים ציוניים בעיירות אוקראינה ובאודיסה, ממניחי היסוד לירחון "שחרית" שיצא באודיסה ואח"כ בוארשה בעריכת ד"ר אייזנשטאדט. בסיון תרע"ד עלה ארצה. עבד זמן-מה בקבוצת מרחביה בראשיתה, שנה בדגניה, עד סוף מלחמת העולם בסג'רה, אח"כ בנטיעת יערות אורן על הכרמל, בשנות 1925/40 בעין חרוד, ובשנים האחרונות חבר המרכז לתרבות של הסתדרות העובדים ותושב הקיבוץ העירוני "אפעל" ליד תל-אביב. בינתים פעל מזמן לזמן בעסקנות צבורית, בעבודת עריכה ובפעולת תרבות - במזכירות משק עין חרוד, במזכירות הקיבוץ המאוחד, חבר מערכת "מבפנים", חבר ומזכיר בועד הפועל של "אחדות העבודה", חבר מערכת "קונטרס", מזכיר מועצת פועלי תל-אביב, מזכיר מועצת פועלי ירושלים: פעמים יצא בשליחות להחלוץ בפולין ולמרכז החלוץ העולמי, ובאותו זמן היה עורך "העתיד" של החלוץ העולמי, "להבות" של החלוץ הצעיר, עורך קובץ "החלוץ", חבר מערכת "דאס ווארט" בוארשה. השתתף כציר בקונגרס הציוני הי"ט.
כותב ב"דבר", "מבפנים", "גזית", "גליונות", "במעלה", ומפעם לפעם בבמות שונות ובקבצים שונים בשאלות חברה, תרבות, ספרות, אמנות, התנועה הציונית, תנועת הפועלים, התנועה הקיבוצית, סיפורים ומחזות. פרסם את החוברות "עין חרוד" (1926), לתולדות הקבוצה והקיבוץ (וארשה, תרפ"ט, בהוצאת החלוץ העולמי; תורגמה והופצה על ידו באידית ובכמה שפות לועזיות אחרות, יידיש, גרמנית, אנגלית, צרפתית, רומנית והונגרית), וחוברת באידיש : "זעלבספארוויק ליסונג" (קובץ מאמרים) ועוד כמה חוברות בשאלות א"י והחלוץ.
צאצאיו (מאשתו הראשונה סוניה דובנוב): עמליה אשת צבי שמאלי (היתה, מבוני בית הערבה כיום ב"עין חרוד"), יאיר (חבר בעין חרוד ובפלמ"ח); (מאשתו השניה יהודית מנש) : עמוס.
יצחק לוינשטיין
נולד בברדיצ'ב, אוקראינה, אב תרל"ט (1879), לאביו משולם (למדן מופלג, סוחר אמיד, מגדולי חסידי קוצק, מצאצאי מהר"ם מרוטנבורג; בביתו התאכסנו גדולי הרבנים מקרוב ומרחוק) ולאמו מלכה שרה בת דב סטפינסקי (בעל בית-חרושת לטבק בברדיצ'ב)- קיבל חינוך תורני בחדרים ומפי טובי המורים הפרטיים ולמד גם את השפה הרוסית. נתיתם מהוריו בגיל צעיר. המשיך ללמוד ואח"כ החל לעסוק במסחר. קרא הרבה ספרי השכלה והיה בין ראשוני הנוער שנסחפו בזרם הציונות. לעצת מ. אוסישקין עלה ארצה בתרס"ח ובכיסו כמה אלפים פרנקים. באותה שנה התקשר בשותפות עם מאיר שולמן ויסדו ביפו בית-חרושת לסוכריות, עבדו קשה ביצור, בהפצה, בניהול החשבונות ואף בעבודות השחורות, כגון הבאת מים מהבאר שבפרדס ובשטיפת הרצפות וכו'. בחצי שנה כבר ידע ערבית די הצורך למסחר ובמשך הזמן למד גם את השפה הצרפתית. התגבר על קשיים רבים והפיץ את התוצרת בערי הארץ ואף בבירות, חומס וחלב בסוריה, בין הערבים. לא פעם תקפוהו ערבים בהאשימם אותו בהפצת סוכריות מורעלות, ובכל המקרים (וכן במק- רים של גניבות ואונאות מצד ערבים) ידע לעמוד באומץ על נפשו וכבודו, ואף זכותו כ"מוסקוב"