בפראג. אולם גם שמה הגיע השלטון הנאצי ואז הלך גם הוא בדרך המעפילים וביום פרוץ מלחמת-העולם השנית (1.9.39) הגיע לתל-אביב באנית-המעפילים "טייגר היל".
כאן נאבק קשה עם חבלי ההתערות בארץ, סבל מחסור, עבד עבודה גופנית קשה ולמד עברית, ובינתים פרסם לפעמים בעתונים רשימות שתורגמו מכתב ידו ההונגרי. סוף-סוף חזר למקצוע בעתון היומי "הזמן", שהתקיים רק זמן קצר ואח"כ עבד בשלש שנותיו האחרונות בקביעות במערכת "דבר". כתב רפורטז'ות ורשימות בעניני "פוליטיקה", ספורט ותיאטרון ב"דבר" ובעתון-הצהרים שלו במדור "מפנקסו של רפורטר" ובמדור "שורות ספורות" (בחתימת "יש"ר" ו"שפי") . וב"דבר השבוע" במדור "בספורט" ובו פרסם את רשימותיו המאלפות "בעקבות האולימפיאדות". היה פעיל בתעמולה ציונית ובעזרה ועצה והדרכה בין העולים החדשים, בהתאחדות עולי צ'כוסלובקיה ובאגודה לקשרי ידידות א"י - צ'כוסלובקיה. בשעות הפנאי המעטות עסק בחיבור ספר גדול על מסתרי הריגול בעולם.
בערב ראש שנת תש"ח פרסם בשבועון "העולם הזה" רפורטז'ה והגיגים לקראת השנה החדשה וגם על נושא יום-הדין: "מי יחיה... מי ימות..." ביום האחרון של שנת תש"ח, אחרי גמר עבודתו במערכת "דבר", סר בצהרים למועדון העתונות כדי לברך את החברים ב"שנה טובה", הלך הביתה לנוח ובעקב התקפת-לב פתאומית נפל מהספה ולא קם עוד.
אברהם חיים גרין
(אבי משפחת גרין בארץ) נולד בברודי, גליציה המזרחית, בשנת תק"פ (1820), לאביו יצחק (ממשפחת חסידים ידועה).
אחרי למדו תורה בבחרותו החליט לעלות לארץ. בימים ההם עוד לא היו מסילות-ברזל, ולנסוע בדרך היבשה עד לנמל האוסטרי של טריאסט היה מרחק עצום מדי בשביל בחור מברודי. לכן בחר את הדרך הקצרה לאודיסה, נמל העליה של יהודי רוסיה. שם נשא לאשה בשנת תר"א את סלובה ממשפחה יהודית מקומית. מכאן המשיך את מסעו בשני חלקים. מקודם עבד שנים אחדות באיסטמבול וחסך לו כסף, ואח"כ עלה ארצה בשנת תר"ח דרך נמל בירות ואחרי ביקור בצפת (במירון) עלה ירושלימה, השתקע שם ועסק במסחר, ובניו המשיכו ללכת בעקבותיו ופיתחו בראשונה בארץ את המסחר בבגדים מוכנים שהובאו מחו"ל ובהתקנת בגדים וגיהוצם לפי צרכי הלקוחות, ושנים מהם היו מחלוצי הישוב והמסחר בשתי ערי החוף של הארץ.
נפטר בירושלים, בשנת תרנ"ה (1895).
בניו: יחזקאל (אבי המשפחה ביפו), משה (נשאר בירושלים), יעקב (אבי המשפחה בחיפה, ראה כרך שני, עמוד 967).
ישראל (בן גמליאל) ברמן
נולד באובודובקה, פלך פודוליה, אוקראינה, כ"ד שבט תרל"ז (1877), לאביו ר' גמליאל (מוסמך לרבנות ולמדן מפורסם, עסק במסחר, נכדו של הרב מדזיגובקה) ולאמו אסתר בת ר' אהרון (חוכר טחנה, למדן, נודע בין גדולי חסידי טאלנה). למד בחדרים ואח"כ ש"ס ופוסקים בבית-המדרש עד גיל 17. בן 15 החל להציץ בסתר בספרי השכלה, החל ללמוד בעצמו את השפה הרוסית מתוך ספר לימוד פרימיטיבי באידית ומתוך התרגום הרוסי של התנ"ך. בן 17 החל להתכונן לבחינת בגרות. נבחן בבי"ס תי כוני ממשלתי ובקורס לפדגוגיה בקישינוב וקיבל תעודת בגרות ותעודת מורה "רשאי להורות בבתיספר שתלמידיהם יהודים".
בראשית תרס"ב בא לגור בקישינוב, נכנס מיד לעבודה ציונית והמשיך בה שם 33 שנה עד עלותו ארצה. השתתף ביסוד אגודת "התחיה", שפעלה רבות להפצת הדיבור העברי בין הנוער וחבריה קיימו מצות דיבור עברי בחיי יום-יום כמהדרין מן המ