דרמטי, בהדרכת שחקן אידי, להצגת מחזות של גוד פאדן. כשנודע הדבר בעיר קמה שערוריה גדולה. הרבנים דרשו בבתי-הכנסיות, שבעוון ה"קומדיאנטים" מתים תינוקות ונשים והחרימו את מחוללי ה"שערוריה בבית ישראל", ואף על הגוי בעל האולם, שהיה בעל תעשית בירה, איימו, שאם ירשה להם להציג באולמו, יגזרו איסור על משקהו. הבחורים הלכו בהמון אל הרביים וראשי החסידים והציקו להם בשערוריות, ואז נתקבלה פשרה, שלפיה הותר להם להציג מחזות כשרים (כגון "מכירת יוסף"), אבל בלי נשים ואפילו בלי מלבושי נשים.
עבר לוארשה ועבד כמסובב הגלגלים בהדפסת "הצפירה" (עבודה הנעשית כיום "בכח החשמל") ובהובלת העתונים "הצפירה", "מומנט" ו"פריינד " לתחנת הרכבת למשלוח, והצטרף לאגודת "ארבעטער ציוניסטין" (מין אגודה ראשונית של "פועלי ציון" בלי בסיס מרכסיסטי מובהק, שחבריה היו יוסף שפרינצק, יצחק גרינבוים, בן-ציון ראסקין, "הדוד לוזער" (אליעזר פינקלשטיין), יצחק טבנקין, יוסף זלצמן (נפל כשומר בכנרת), אלטר גוטליב (בן-ציון ידידיה), נטע הרפז, שמואל אפטר, אלקנה הורביץ (מאילת השחר), יצחק שעוני , ועוד. אח"כ הגיעה אליהם ''הפרוגמה של פולטאבה" מיסודו של דב (בר) בורוכוב על-ידי יצחק בן-צבי ודוד בן-גוריון (שנקרא אז דודיל גרין) ונתקבלה לתורת היסוד של האגודה.
בינתים הציקו החסידים בעיירה לאביו שבנו "מחריב את העולם" בוארשה ופעם הוכרח להפסיק את פעולותיו ולנסוע לזמן-מה הביתה. ושוב נסע פעם הביתה להנפש אחרי מחלה והנה שמע את אביו לוחש לאמו את הבשורה, כי "שבתי צבי התפגר" (הרצל מת). אז גנב כסף מהארנק של אמו, ברח לגבול גליציה האוסטרית ומעבר לגבול עזר לו יהודי טוב, ירחמיאל קאנאריק, בכרטיס-רכבת עד טארנוב, ושם נמצא מקום גם בשבילו ברכבת המיוחדת של ציוני גליציה שנסעו בה לוינה להלוית הרצל. שם נפגש עם ראשי הציונות והד"ר אדולף שטאנר , ממנהיגי הציונות בגליציה עזר לו בכסף לבגדים ולהוצאות שונות, אך למרות כל האדיבות והנדיבות לא מצא לו מקום בגליציה וחזר לפעולתו ב"פועלי ציון" בוארשה.
במנהיגות עסקו גדולים ובקיאים ממנו בלהטי הדיאלקטיקה, אך כחייל מן השורה וכאיש-שיחה עממי, מתבל דבריו במטעמי פולקלור עסיסי ומוכן לתת להם חיזוק גם באגרופו הכבד (שעקבות מהלומתו לא נמחו במהרה), היה ערך רב לשרותו לטובת המפלגה ולטובת הציונות בכלל בקהל העמלים. הוא עזר במלחמה מילולית של שיחה נגד ה"בונד" ונגד האגף היהודי של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית הכללית (נגד שונאי ציון ונגד המתבוללים בלבוש פועלי), עזר לארגן ב"פועלי ציון" סקציות מקצועיות של פועלים בענפים שונים ולגשר בין החברים העמלים מהמוני העם ובין המועדון המיוחד של החברים-לדעה הסטודנטים וה"אינטליגנטים" ולהביאם לישיבה בועידת אחת. כשקופת המפלגה היתה ריקה השתתף בהנהגתו של ישראל ושר (ואחרים שיצאו לאמריקה) בהתנפלות על רכבת ו"החרימו" לטובת המפלגה 600 רובל במטבעות כסף ו-400 רובל בבולי דאר, והעתונות הטילה אח"כ את אשמת השוד על הכתובת האלמונית של "קבוצת אנארכיסטים". אח"כ השתתף בפעולה פיננסית אחרת של המפלגה : בהטלת מס בסך חצי קופיקה על כל עוגה במזנון המועדון לקרן לעזרת פועלי ארץישראל. פעם עורר אלתר גוטליב (כיום בן-ציון ידידיה ) אופוזיציה נגד הועד הפועל של המפלגה, וכשהתכנסו לישיבה לשם בירור הטענות באה המשטרה ואסרה את כולם (את גוטליב לא ולאחר זמן נתברר, שרק במקרה ניצל ממאסר ולא היו לו שום קשרים עם המשטרה) בין הנאסרים היו עוה"ד ניר-רפאלקס, דוד בלוך, "הדוד לוזער", יוסף זלצמן, אברהם בריקמן, שמואל איינבינדר, אבושיל הקטן וחונא, שנשא את עינוייו הקשים בכלא של מבצר פאוויאק ולא הסכים לגלות את שמות מארגני המפלגה. המשטרה העבירתו לכלא בעיר הולדתו וכשסירב אביו לבקשת אמו לשחררו בערבות, שוחרר בעזרת עקיבא פישמן. פעם פרץ סכסוך בין אביו ובין הפועלים בביתהאריגה ואביו הבהילו לבוא מוארשה ולהציל אותו מסכנת השביתה. כשראו הפועלים את בנו "בעל הגוף" של מעבידם נבהלו מפניו, פן ישבר את עצמותיהם. אך הוא העלה אותם לעלית הגג לשיחה ידידותית ואביו האזין מאחורי הדלת. כשהגידו לו כי כל דרישתם היא שישוחררו מעבודה במוצאי שבתות, גער בהם, מדוע אינם דורשים הוספת 15 אחוזים על שכרם. אביו, ששמע את ה"תיווך" הזה גער בו ואיים עליו שימסרו למשטרה והוא חזר לוארשה מבלי לישב את הסכסוך.
בוארשה השתתף בפתיחת מסעדה זולה לפועלים שיסדה המפלגה ואחרי שבועים נאסר עם כל החבורה בתוך המסעדה. אחרי בירור והוכחה שהמסעדה משמשת רק להזנת רעבים ולא לפיצוץ הממלכה שוחררו. זמן מועט אח"כ פרצו הפרעות בביאליסטוק, והוא נשלח